בחירת בן זוג - סוגייה

אני רוצה לשתף אתכם בהתלבטות קשה (עבורי) בבחירת בן זוג. אני בת 28 לפני כחודש הכרתי בפגישה עיוורת בחור מקסים, בן 34. מהרגע הראשון ראיתי שאין לי "קליק" איתו אך גם מהרגע הראשון הבנתי שעומד מולי אדם מקסים, טוב ומעניין. נתתי עוד הזדמנות ונפגשנו שוב למחרת. שוב, היה לי כיף ונעים בחברתו אך מבחינת מראה- הוא ממש לא הטעם שלי. כשהוא התקשר לאחר הפגישה השניה, אמרתי לו שזה לא ילך בינינו. לא ציינתי את הסיבה האמיתית. פשוט תירצתי משהו.....זו היתה שיחה לא קלה עבורי וגם עבורו משום שהוא חש שהיתה כימיה. האמת, היתה כימיה בדיבור, בנושאי השיחה ובכלל בפגישה אך מבחינת מראה הוא לא ממש "עושה לי את זה". להפתעתי הרבה, ביום המחרת הוא שוב התקשר כאילו לא נאמר דבר ואמר שהוא לא מוכן לוותר. מכיוון שממש כיף לי לשוחח איתו, נסחפתי לשיחות איתו, אחרי השיחות באו גם מפגשים ודי בקלות מצאתי את עצמי כבר חודש ימים בקשר איתו. הוא איש שיחה, מעניין, אכפתי, אוהב לבלות, תקשורתי, אדם עם ערכים, ממש נשמה טובה, משקיען ועוד המון דברים טובים. גם מבחינה מינית התפתחו בינינו הענינים, אין ספק שגם בתחום זה הוא משקיען. אמרתי לעצמי כך:אם הבחור מקסים אותך ונחמד להיות בקרבתו וחיצוניותו אינה דוחה אותך ממש, יש סכוי רב שגם הלב יתעורר לרצות אותו. וכדאי להמשיך בקשר מתוך רצון לפתח את רגשות הלב. אך אם הלב לא יתעורר במשך הזמן אי אפשר לבנות חיים משותפים בלי רגש חזק בין בני הזוג. אז למה אני מקטרת? משום שבכל פעם שאנו נפגשים, אני מוקסמת מאישיותו אך יחד עם זאת בראשי עולה השאלה האם אצליח לאהוב אדם שמבחינה חיצונית הוא לא הטעם שלי. אני חוששת שזו פשרה ואני לא יודעת אם לאורך זמן זה יחזיק מעמד. כשאני איתו, מדי פעם אני מתבוננת בו ובליבי אני מרגישה שזה לא בן הזוג שדמיינתי לעצמי (מבחינה חיצונית). אין לי ספק שחיי המין שלי איתו יהיו טובים ומספקים אך מה שיחסר לי איתו, לדעתי, זה הפרפרים בבטן, התאווה החייתית לנשק אותו, העוצמות שקיימות כאשר יש משיכה חזקה. ראוי לציין שאנחנו מתנשקים ומתגפפים ואני נהנית מזה אך כאילו בתוכי יש תחושה שיש לי פוטנציאל להנות יותר אם תהיה לי משיכה חזקה יותר לבן הזוג. הכי קל זה להפרד ולהמשיך הלאה אך משום מה קשה לי לעשות את זה. אני חוששת לפספס אדם כמוהו. בעיקר משום שבחיי הכרתי בחורים שהמשיכה איתם היתה בשמיים ונהניתי פשוט להסתכל עליהם אך מבחינת אישיות הם לא התאימו לי. משום מה, יצא לי שאלה שממש נמשכתי אליהם- הקשר הסתיים בגלל האופי שלהם ולאלה שאני פחות נמשכת- "תופסים" אותי בזכות אופיים. אני מאמינה שבכל קשר יש פשרה. כל אדם עושה פשרות בחייו בעניני: גיל, מראה, השכלה, מקום מגורים ועוד ועוד..... עד היום בכל אחד שיצאתי מצאתי משהו אחד שלא מתאים לי ולא הייתי מוכנה להתפשר על כך. עד מתי? . תופעה נוספת, שקשורה במראה חיצוני, מתרחשת אצלי כאשר אני והבחור נפגשים בחברה, במקום ציבורי- כלומר לא לבד, עם עוד אנשים. אני מוצאת את עצמי לא מעט מתעסקת בהשוואה בינו לבין בחורים אחרים בסביבה. מצד אחד, אני ממש חושבת שיש פוטנציאל לקשר בינינו ואנחנו מתאימים אך מצד שני אני לא שלווה ורגועה. מה לעשות? האם עלי להמשיך לחפש את "הקליק"? אשמח לשמוע את תגובותיכם למכתב הארוך והמייגע הזה אך תאמינו לי שכל מילה שנכתבה יצאה מליבי וממחישה את ההתלבטות שלי.

תני לו חנינה

למה? כי לכל אחד מגיע בת-זוג קצת פחות שטחית. אל תביני אותי לא נכון, אני מאמינה שגם את - כמו כל אחד ואחת - מורכבת מכמה וכמה רבדים, ושיש בך גם עומק מסויים. כנראה שלא שמעת את הפתגם "אל תסתכל בקנקן אלא בתוכו"... במקומך הייתי עושה בדק בית, ומבררת מה בדיוק מטריד אותך בחיצוניות של אנשים... וחוץ מזה - היית מעדיפה איזה כוסון יפיוף עם אופי מחורבן שיוריד עלייך מכות פעמיים בשבוע? (אני יודעת שזו הגזמה... אבל מניחה שהבנת את הכיוון הכללי). והרי כתבת על זה בעצמך. ת'שמעי, מיקה, אני לא רוצה להיות זו שמנפצת לך אשליות אבל אין אנשים מושלמים בעולם!!! הצבת לעצמך סטנדרטים מסויימים... בקצב הזה תמשיכי להתבגר לבד, ויום אחד תתעוררי מהאשליות שיצרת לעצמך, תתני לעצמך מכה ענקית במצח ותשאלי את עצמך: "איך יכולתי להיות כזו עיוורת ובררנית?" את יודעת, כשהשלב הזה מגיע, בד"כ זה קצת מאוחר מדי...

אני ממש מבינה אותך, היה לי מקרה דומה. התחלתי לצאת עם מישהו שלא ממש נמשכתי אליו אבל הוא היה מקסים ופינק אותי מאוד והיה לי כיף בחברתו אבל - לא היתה משיכה, ולכן אחרי שבוע וחצי נפרדתי ממנו. אחרי תקופה ראיתי אותו במקרה במקום מסויים ודיברנו ופתאום רציתי כל כך לנשק אותו כי הבנתי שהאישיות זה מה שחשוב ושבסופו של דבר את אוהבת בנאדם בגלל מה שהוא בפנים. היום אנחנו חברים כבר שנתיים, ומבחינתי הוא הבנאדם הכי יפה בעולם - גם חיצונית. וברור שאני הכי נמשכת אליו בעולם, כי כשאת נמשכת לפנימיות בסופו של דבר תמשכי לחיצוניות. אלא אם כן הוא דוחה אותך - ואז את לא יכולה לאנוס את עצמך(מן הסתם...) להיות עם הבחור. אבל זה לא המקרה שלך, ולטעמי - תני לבחור צ'אנס להכנס לך ללב. ואם עוד תקופה תראי שזה לא זה, ושאת לא אוהבת אותו - תשחררי אותו לחופשי, כי מגיעה גם לו להיות מאושר.

מיקה שלום! אני נורא מזדהה איתך אבל חבל לי אם תפספסי . תסתכלי על זוגות מסביביך: אחרי שנים של משכנתא וילדים- מה חשוב?? האופי או היופי? אין ספק כי האופי והוא נשמע לי בחור מקסים. אם הוא לא דוחה אותך ממש , תמשיכי איתו לפי האמביציה שלו להמשיך לחזר אחרייך, הוא נשמע לי בן אדם לענין. בכל אופן- כל טוב.