הרה
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
מאז הזוועה של שלשום ואתמול אני מלאה בתחשות מועקה כבדה שלוחצת באזור הלב, גורמת לי לעקצוצים וגירודים בכל הגוף... רק כדור הרגעה קטן הצליח להוציא אותי מזה, לא לגמרי, אלא קצת, השרירים רפויים והמוח שלי מלא צמר גפן, ככה קל יותר. המייל שלי בדכאון קל, לא זז, לא נפתח ואם נפתח, לא נסגר ולא שולח מיילים. וחוץ מזה מרקיז, הכל בסדר. איך את?
כי בדיוק סיימתי איזו עבודה בייסורי המחשב... לא רציתי למשוך את זה יותר מדי. מממ... קל יותר, זה בטוח. אבל לדעתי לא שווה. למה? כי אחרי ששוברים רגל משתמשים בקביים; כי אי-אפשר ללכת עם גבס וכדי להוריד את המשקל מהרגל הפגועה. ואח"כ, אחרי שמסירים את הגבס, עדיין צריך להיזהר מאוג, כי הרגל עדיין רגישה. אבל אחרי תקופה קצרה כבר אפשר לחזור לפעילויות שגרתיות בלי בעיה. אבל - אם לא נפרדים לעולם מהקביים, אז נשארים במצב של מוגבלות מסויימת. במקום שהקביים יהוו תמיכה, הם מתחילים להוות מכשול. ואז מה? טוב, עזבי אותך מנאומים - את הרי יודעת מה דעתי על תרופות, והניסיון האחרון רק חידד את זה יותר. התפלאתי על דממת המייל... רציתי לשלוח לך משהו הערב, אבל החלטתי לחכות עוד קצת. וחוץ מזה - בשביל מה יש טלפון?
אז הרגל נשברה - שמנו גבס, השבר התאחה אבל לפעמים יש פצע מדמם ובשבילו צריך פלסטר, לא? אולי רק יוד? אז עכשיו היה לי "פצע" והייתי חייבת רגיעון קטן ויש את התקופה הזו כל חודש שאני צריכה מספר ימים, כמה רגיעונים. כן, זה קל וזה עוזר וזה מקל, אז למה לא? אין לי כוח להתמודד "טבעי" בשונה ממך, יודעת מה דעתך על תרופות... המייל חזר לתפקד, יצא מהדיכי. שלחי, שלחתי לך.
