לכבוד שבת

רבי זושא היה עני מרוד. יום אחד ראה שאשתו עצובה. שאל אותה: מה לך עצובה ? אמרה לו אשתו: הנה מגיעים החגים , ואין לי בגד ללבוש. שמלתי כבר דהויה ולא קניתי בגד כבר חמש עשרה שנה ! ומה אעשה , שאל רבי זושא. הרי אין לי כסף . ענתה לו אשתו: בפעם הבאה , כשיבוא אליך יהודי לקבל ברכה או עצה , וישאיר לך כמה פרוטות , אל תתנם מיד לעניים. תנם לי בכדי שאוכל לקנות שמלה. את צודקת , ענה רבי זושא, כך אעשה. ואמנם , באותו היום , בא יהודי עשיר , ביקש ברכה והשאיר עשרה רובלים. נתן רבי זושא את הכסף לרבנית , והיא מיהרה לחייט להזמין בגד. לאחר כשבוע , שוב ראה רבי זושא את אשתו , והנה היא עצובה כמקודם. מה לך יונתי ? שאל בפליאה, הרי כבר יש לך בגד חדש ! לא בעלי , מעשה שהיה כך היה. כאשר הגיע אלי החייט עם הבגד, ראיתי שפניו בל עמו. שאלתי אותו: מדוע רעים פניך ? ענה החייט: בת יש לי , ועומדת להנשא, וצריכה מלבוש חדש. כשראתה שאני תופר מלבוש חדש, חשבה שזה בשבילה. היא מאד התאכזבה כששמעה שהבגד נתפר עבור הרבנית. נחמץ לבה של הרבנית ואמרה לחייט: קח את הבגד, ותן לבתך הכלה. ועתה , סיימה הרבנית, מבין אתה למה אין לי בגד לחג ? שאל רבי זושא: ואת שכר העבודה, שילמת לחייט ? מה ? התפלאה הרבנית , והרי נתתי לו את כל הבגד !!! זה נכון , השיב לה הרבי , זה מאד יפה שנתת לבתו את הבגד, אבל מה אשם החייט העני הזה שאת החלטת לתת לבת את השימלה ? הלא הוא זקוק לפרנסה בעבורו ובעבור אשתו ויתר ילדיו, מהרי וקחי הלוואה, ושלמי לחייט את שכר העבודה ! וכך אמנם עשתה הרבנית. שבת שלום לכם

שלומי מאיפה אתה לוקח את הסיפורים המקסימים האלה? אני מדפיסה אותו, ואתן לבני הבית לקרא:-)