לחברי הפורום הנהדרים

שלום לכולם, עכשיו שאנחנו לבד לבד , אין זרים בינינו , אני רוצה להתייעץ אתכם . אבל שישאר בינינו הא ? או. קיי. אז ככה, ההורים של אשתי, הם אנשים אמידים. אפילו מאד. אבל מה, קמצנים. לא אוהבים לעזור. בקיצקער, לפני כמה שנים , לא התאפקתי, בעקבות מקרה כלשהוא שאין לי את הכח והחשק לפרט, ואז מתוך רוגז אמרתי לאמא של אשתי משהו כמו: "אתם כאלה קמצנים שזה פשוט רחמנות עליכם". משהו כזה. בקיצור, הגברת מה זה נעלבה (ובצדק), והיה שמח. חצי שנה היא ובעלה לא דיברו אתי ושיחקו ברוגז. זה היה לפני כמה שנים . אחר כך לאט לאט שיקמנו את היחסים בינינו . זה לא כל כך קשה כי הם גרים בארצות הברית. אבל הם באים פעם בשנה לארץ. אז לאט לאט היחסים כבר יותר טובים, קורקטיים אבל לא מה שהיו פעם. אז מה השאלה שלי ? כל הנושא הזה שהורים עוזרים בכסף אם הם יכולים וכאלו דברים, האם זה בסדר לצפות מהורים שיעזרו כספית ? ואם הם מתקמצנים, האם זה בסדר לכעוס עליהם ? מה דעתכם ? היא חשובה לי ביי

היי שלומי א)ההורים לא חייבים לילדים, ירצו יתנו, לא ירצו לא יתנו, אני אישית בעד לעזור כספית לילדים, כמובן בתנאי שהם לא פרזיטים ועושים הכל כדי להסתדר, אני בדעה שצריך לעזור לילדים כאשר הם צעירים ובתחילת דרכם והם זקוקים לעזרה, עדיף לנו לעזור להם כעת, ולא מאוחר יותר כאשר העזרה היא הירושה שאנו משאירים להם:-)) הכל כמובן בתנאי שהם לא פרזיטים!!!

היי! החוק היבש קובע, שעד גיל 18 ההורים צריכים לפרנס את הילדים. מעבר לכך - זה כבר עניין של רצון טוב, לא חובה. אם אתה שואל אותי, אז לדעתי, ברגע שהילדים "עומדים על הרגליים", לא רצוי להיעזר בהורים, לא שלך ובוודאי לא של בן/בת הזוג. אתה בטח מכיר את האימרה "בעל המאה הוא בעל הדעה" - ובעברית פשוטה - ברגע שאתה נעזר כספית במישהו, אתה הופך להיות שפוט שלו, אפילו כשמדובר באדם הקרוב ביותר. הוא תמיד ירגיש שאתה חייב לו, אפילו באופן תת-הכרתי, ואיכשהו השד הזה תמיד ייצא בסוף מהבקבוק. אז למה לך את זה? אם אין לך ברירה ואתה לחוץ מבחינה כספית - מותרר לבקש עזרה. אבל תזכור שוב שאין שום חוק שמחייב את הוריך או הורי אשתך לעזור, ולא כדאי לפתח ציפיות מוגזמות שתגרומנה לאכזבות ומריבות ממושכות. ביי ובהצלחה! נזבורה

טוב לראות אותך אתנו שוב. זה ברור שהחוק לא מחייב אותם לשום דבר. אף אחד לא דיבר מבחינה חוקית ! ואת גם צודקת שכגודל הציפיה כך גודל האכזבה. אז זה כל הענין, אנחנו די בסדר, גם אני עובד וגם אשתי ומסתדרים. גומרים את החודש אבל חיים די במסגרת. אין בזבוזים ואין פינוקים. וההורים , בלי עין הרע, משופעים בכסף, אין להם מה לעשות עם הכסף אז למה לעזאזל לשמור בבנק ? למה לא להציע פעם איזו עזרה קטנה, איזה חופשה מפנקת , משהו. זה לא מובן לי. בטח שהם לא חייבים ! אבל למה הם לא רוצים ????? הבנת את הנקודה ?

היי, תראה אתה יכול לצפות שיעזרו אבל להגיד שהם קמצנים עדיף שתגיד רק לאשתך ולא להם לא נורא אמרת, אמרת. היא הבת שלהם היא יכולה להגיד להם מה שבא לה אותה תמיד יאהבו . השאלה אם הם תמיד היו קמצנים אין לך מה לעשות בנדון קמצנים היו וקמצנים ישארו. לפי דעתי אם יש להם כסף ואתם באמת עובדים כמו שצריך, אבל מה לעשות לא מספיק הכסף אז שיזרקו קצת מה יש. חוץ מזה אל תקח ללב זה מה יש, אולי שאשתך תנסה לדבר על ליבם??? התשובה שלי קצת מסורבלת כי פשוט מתפוצץ לי הראש... ים

ים, אני לא מסכימה איתך ,במיוחד בקטע של"תגיד לאישתך" לא איש ולא אישה צריכים לדבר רע על הורי השני!!! אילו הורים, אין מה לעשות, למה להכאיב לבין הזוג? ביי כוכבית

הי אני חושבת שהציפיה לעזרה מההורים היא טבעית לגמרי. גם אם בני הזוג במצב טוב וגם אם לא. מילא אם ההורים היו במצב רע, אבל כשיש להם??? הקמצנות מצידם מיד מתפרשת כחוסר אהבה ונתינה לילד והרי זה מנוגד לטבע. בטבע על ההורים להגן על ילדיהם גם כשהם כבר גדולים. אין מה לעשות. יחסי הורה ילד הם לא רק עד גיל 18. הם נמשכים הרבה מעבר לכך ולכל צד יש את הציפיות הטבעיות שלו, גם בגיל מבוגר. עם זאת, תן לאשתך לנהל את המאבק איתם ועדיף שאת מה שיש לך להגיד, גם אם אתה הכי צודק בעולם, תגיד רק לאשתך. רק היא יכולה לבוא אליהם בדרישות כי זו זכותה הטבעית כבת. רק קח לתשומת ליבך, שהיא לא תוכל לשנות את אופיים הקמצני... ועוד משהו, כמו גם בעניינים רבים אחרים, הזמן כאן הוא התרופה הכי טובה. לאט לאט היחסים יתחממו. אולי לא תהיו החברים הכי טובים, אבל תוכלו לנהל מערכת יחסים סבירה. זה חשוב גם לנכדים. ואולי זה לטובה שהם גרים בארה"ב. כך אין הזדמנויות רבות לעימותים. גם אני לפעמים תופשת את בעלי ואומרת לו שדי נמאס לי מכל המשפחה הזאת, בוא ניסע לשנה שנתיים לחו"ל ונתרחק קצת מכל הלחץ המשפחתי הזה. אבל מה, לכל אחד הקלחת שלו. בהצלחה, מיכל.

כרגיל מיכל, את קולעת בול. אני חושב שהבעיה שלהם היא שכאשר הם היו צעירים, היתה להם מצוקה כלכלית רצינית. והם התרגלו להתקמץ ולקצץ ולחיות בצמצום. אז גם עכשיו שלא חסר להם, הם כבר התרגלו לקמצנות. זה באמת רחמנות. אבל , ברוך השם שלא צריך להגיע לכסף שלהם. הרבה הצלחה ביי