הנה שאלה חדשה!

בוקר טוב לכולם! כל כך רציתם משהו חדש אז אמנם אני לא חדשה פה אבל השאלה בהחלט חדשה. יש לי בעיה שלי היא נראית בעייתית ביותר אבל אולי למסתכל מהצד היא נראית פחות. אולי העצמתי אותה לממדי ענק ואולי לא. אני יודעת שלפעמים אני אובר רגישה אז אני נותנת לכם את הכבוד לשפוט. מעשה שהיה כך היה, לפני שנתיים אני ובעלי חיפשנו דירה. אחיו של בעלי, שגר עם אשתו והוריה (לא להיבהל, זו וילה גדולה עם יחידת הורים נפרדת...), אמר שלידם יש בית חדש . הבית מצא חן בעיננו ועברנו. בינתיים נולד לנו ילד והחלטתי להישאר איתו בבית כשנה וחצי(!) במהלך הזמן הזה שהייתי בבית מאוד נקשרתי, דרך הילד, לאמא של אשתו של אחיו של בעלי (נשמע מסובך?) היא מאוד אוהבת את הילד שלי והייתי באה אליה הרבה כי היא חולת סרטן ונמצאת בבית. תוך כדי כך גם התקרבתי לאשתו של האח (שאז הם היו עדיין חברים). כעבור זמן מה, שמתי לב לעובדה שאם אני לא באה אליהם כמה ימים, אז אין שום התעניינות מצידם כלפינו, או אם אני או הילד חלינו לא היו מצידם שום רצון לעזרה או התעניינות. הם היו באים אלינו רק כשההורים של בעלי היו באים לבקר אותנו (והיו קוראים להם לבוא על דעת עצמם מבלי לשאול אותנו!). כך קרה הדבר שבערך מסביבות אוגוסט הפסקתי לבוא אליהם ובעצם חיכיתי ליוזמה מצידם. זה לא שלא ראיתי אותם בכלל. אנחנו נפגשים כמעט כל שבת אצל ההורים של בעלי לארוחת צהריים. אני הרגשתי שמתחיל להיווצר מתח ולפני חודשיים בערך, לאחר שאשתו של האח התפרצה עלי בבית הורי בעלי על זה שלא הייתי אצלם כבר הרבה זמן, ביקשנו מהם לשבת איתנו לשיחה כי אי אפשר היה להמשיך יותר במצב הזה. היא היתה אז בהריון מתקדם והאח אמר לבעלי שהם נורא לחוצים מההריון והלידה הצפויה וזה לא מתאים עכשיו. אמרנו להם שאחרי הלידה זה בכלל לא יתאים אבל הם לא השתכנעו. כמובן שלהתפרצות היה תירוץ - ההורים אמרו ש"ההורמונים משתוללים" ואני בתור הבוגרת צריכה לסלוח לה והאח אמר שכשהיא מתרגזת היא לא יודעת להגיד את המילים הנכונות. אז מה אני אשמה??? ההתפרצות באה בעקבות שאלה שאח של בעלי שאל אותו על עגלת תינוק שהם קנו. אני המשכתי ושאלתי אם הם קנו את זה ואת זה (כי כמובן שלא התייעצו איתנו בכלום, למרות שאנחנו מגדלים ילד כבר שנתיים ואולי אפילו יכולים לתת להם כמה דברים...) אז היא התפרצה ואמרה " לא היית אצלי בבית כמעט שנה, מה את רוצה שאני אתייעץ איתך???" אמרתי לה שגם היא לא היתה אצלי ואני רואה שיש לנו על מה לדבר אבל זה לא המקום. היא התחילה להשתולל ולהגיד שאני חוצפנית וביקשה מבעלה ללכת הביתה והוא במקום להרגיע אותה, היה הסטרי מההריון ולקח אותה הביתה. שבוע אחרי זה היתה לי יומולדת ואמא של בעלי רצתה לעשות ארוחה גדולה וכמובן להזמין גם אותם. אנחנו אמרנו שעד שהם לא מוכנים לדבר איתנו על מה שעובר עליהם אנחנו לא יושבים איתם לשום ארוחה. הם אמרו שזה לא מתאים להם עכשיו ויהיה בסדר, הם לא יריבו איתנו. למען ההורים הסכמנו ומזל שהזמינו גם את ההורים שלי ודודים אז לא הרגישו במתח. אחרי הלידה באנו לבית חולים עם פרחים וחיבוקים ונשיקות והיתה אוירה טובה ואני אמרתי שתבקש כל מה שהיא צריכה אין לי בעיה אני קרובה. עד היום לא שמעתי ממנה. השיא היה שביום שבת עשינו יומולדת לבן שלי בבית שלנו וכמובן שהזמנו אותם. היא לא אמרה לנו שלום כשנכנסה, לא מזל טוב ולא להתראות. האח דווקא אמר. היומולדת היתה כל כך שמחה ונחמדה אבל היא הצליחה להרוס לי הכל. כל הזמן הייתי מוטרדת מזה. היא עברה מולי כמה פעמים והיה לה מספיק הזדמנויות אבל היא לא אמרה כלום. חוצפנית!!! בעלי אמר שידבר עם אחיו כי הדברים לא יכולים להימשך בצורה כזאת. ואני חושבת, מה גרם לכל זה? הרי לא יכול להיות שהיא כועסת שהפסקתי לבוא? היא יכלה לבוא בעצמה ולא באה אף פעם למרות שהזמנתי והזמנתי. עד כמה שאני זוכרת שמעתי טענה של כאילו ניצלתי אותה כשבאתי אליה כי היה לי נוח... קשה לי להבין את הטענה הלא ברורה. מה היה לי נוח? כל עוד היא לא מוכנה לדבר אני תקועה עם ההרגשה הרעה. בעלי אומר לי להתעלם ושתקפוץ לי אבל קשה לי כי למרות שאנחנו לא נפגשים בתור שכנים אנחנו נפגשים בשבת אצל ההורים וגם ככה אנחנו כמעט לא מדברות. יותר נכון אני מנסה לדבר והיא מתעלמת. עוד נקודה, אני הייתי לפניה במשפחה הרבה שנים, לי נולד הנכד הראשון ובעלי הוא הבכור מבין שניהם. יכול להיות שיש פה גם קנאה. האם הקנאה מעבירה אנשים עד כדי כך על דעתם? אני מציינת שבעלי ואחיו לא ממש קרובים אבל גם לא זרים גמורים. אם יש לאח בעיה שבעלי יכול לעזור הוא בא אליו ולהיפך. רוצה מאוד מאוד לשמוע את דעתכם, מיכל.

הגיסה שלך נשמעת לי ילדה מפונקת. היא היתה רגילה לפינוק מבעלה , ואולי גם מהגיסים הגדולים, וכשהפסקת לבוא, היא נפגעה. במקום לדבר אתך על כך בצורה בוגרת, היא בחרה לשמור בבטן ואז זה התפרץ החוצה. אם תסתכלי עליה במבט של רחמים, והבנה שאת הרבה הרבה הרבה יותר בוגרת ממנה, ושהיא זקוקה עדיין למבוגר שיחזיק לה יד ויהיה נורא נחמד אליה, אם יש לך את הכח לזה, ואת רוצה לעשות חסד, אז תתעלי על החסרונות שלה, ותוכלי להתחיל לבקר אותה שוב, לתת לה קצת מחמאות, ולפתח את הקשר מחדש. אם זה לא ילך, את באמת לא כל כך צריכה אותה. אז שתהיה בריאה, וזהו. גם לי יש גיס שאין לי אתו כמעט שום דבר ולא יהיה לי. נפגשים בשמחות משותפות משפחתיות, שלום שלום ומזל טוב וזהו. רק אל תקחי ללב, נשמה ! את היית מאה אחוז ! הבעיה היא כולה שלה !!!!! הבנת ? את עשר ! היי בריאה, תעשי חיים, צפצפי על כולם, וזהו. להשתמע

כן היא באמת מפונקת. היא בת יחידה ומאומצת... ההורים שלה פינקו אותה כל חייה וכנראה שיש לה גם רגשי נחיתות... לא מסוגלת ללכת לשם ולתת מחמאות. לא מסוגלת להיות כזאת צבועה. משפחה משפחה אבל יש גבול. תודה שלומי, מיכל.

היי אשתדל לענות מאוחר יותר. לחוץ במשרדי.... (וגם לוקח זמן להתעמק במגילונת הארוכה.....) ש נ ה ב

כן... ידעתי שהאורך יהווה בעיה. אבל יש לי סבלנות, אני מחכה. תודה, מיכל.

היי מיכלי זה לא שאני לא מתייחסת, פשוט זה גדול עלי... שיהיה לך רק טוב כוכבית

אין בעיה ותודה, מיכל.

היי, לפי דעתי, יש לה איזה בעיה איתך אולי קנאה או משהו או שהיא סתם כזה טיפוס... את היית יותר ממאה אחוז ובשלב זה רק לך יכולות להיות טענות ולא לה אז מה לעשות שתקפוץ לך או אולי שחמותך תנסה לברר מה הענין איתה אם חשובה לה שלמות המשפחה, בכל זאת הרי בסוף נשארים רק עם המשפחה. בהצלחה איתה, ים

ים חמודונת אני לא רוצה ל אכזב אותך, אבל בסוף נשארים לבד, לבד

זה כל העניין. אני יודעת שיש לה איזו בעיה איתי (מעבר לבעיות שלה עם עצמה...) אבל אני לא מצליחה לברר מה וכל הזמן אני מסתובבת עם הרגשה רעה בגלל עודף הרגישות שלי. חמותי באמת רוצה לשמור על שלמות המשפחה אבל אומרת שאנחנו צריכים לדבר ביננו בלי ההתערבות שלה. היא צודקת. מה היא צריכה להכניס את עצמה לזה ולקחת צד...