מתי הבדידות תגמר ? מיואשת ומדוכאת
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
היי לכולם, אחרי שקראתי לא מעט הודעות בפורום, אני מקווה שזה המקום הנכון למצוא מעט נחמה?? בא לי למות, אין לי למה לחיות, בוכה המון. אני בודדה אולי מדברת 7 דקות ביום, יש לי חברה אחת ומערכת יחסים מורכבת איתה לפחות מבחינתי, חיה במין אשליה גרה איתה כאילו אנחנו עדיין זוג (היינו וכבר שנים שלא), זה נותן אשליה של ביחד, וגורם לשאננות לא מחפשת בן זוג אן בת זוג אפילו לא יודעת מה, לא יודעת איך לחפש חברים וקשה לי עם זה ולא יודעת איך להתחיל ואיך לשנות, אני לא מספיק חברותית ולא יודעת איך לרכוש חברים, הייתי בחוגים לא עזר, מבינה שמשהו בי צריך לשנות, אבל מה ואיך???, בא לי למות מהבדידות הזו, היא השתחררה ממני ואני לא ממנה, מרעיפה עליה אהבה מחבקת ומלטפת והיא כלום, וזה חסר לי וזה מעציב אותי, היא כאילו לא צריכה אותי ואף אחד לא צריך אותי בעולם. לגור איתה לא לגור איתה לא יודעת מה עדיף, פוחדת פחד מוות מההשלכות אם אעבור לגור לבד, יודעת שמתישהו זה יקרה כי היא מעוניינת בילדים. פוחדת להשאר לבד עוד יותר, התאבדות נראית לי אופציה מפתה מאוד, איך יוצאים מהחלום בלהות הזה? בבקשה הצילו
שלום רותם, את מתארת חוויה של בדידות קשה מנשוא, בדידות שגורמת לך לנבול, ומוציאה את החשק מהחיים... אני שומעת שאת מרגישה אובדת עצות אל מול הבדידות, בתקיעות שאינך יודעת כרגע כיצד לצאת ממנה וזה מייאש אותך... את מתארת קשר שבו את חווה דחייה שבה וחוזרת לניסיונותייך לקרבה, ועם זאת הנוחות, המוכרות ואשליית הקרבה שנוצר בקשר ובמגורים המשותפים מרגיש בטוח יותר, ופחות מבהיל עד כדי שיתוק מאשר האלטרנטיבה של לקום ולהקים בית חדש, בית בו לתחושתך הבדידות תהיה ניכרת יותר וקשה יותר מנשוא... אך לנוחות זו יש מחירים, הדחייה שלה מכאיבה לך ומגבירה את התחושה שאת לא נחוצה וכן מגבירה את התקיעות בכך שאינה מאלצת אותך לחפש חברים או בן / בת זוג... זה נשמע שיש קונפליקט מאוד גדול בין הנוחות המכאיבה לבין הלא ידוע המפחיד והמשתק...ובאמצע יש הרבה מצוקה שגורמת למוות להיראות מפתה כפיתרון לכאב שכבר מתיש לשאת, ולשאת לבד... ולמרות כל זאת, את כותבת עם תקווה למצוא נחמה, ולמרות כל זאת את מבקשת עזרה... יש בך קול שעוד לא התייאש לחלוטין, קול שמבין שמוות לא יאפשר לראות כיצד ניתן לעשות שינוי, מפחיד ככל שיהיה... מוות סוגר את כל האפשרויות... אני כותבת לאותו קול ורוצה להזמין אותו לאתר סה"ר. יש לנו פורומים בהם אנשים המתמודדים עם קשיים דומים כותבים, נעזרים אחד בשני ושוברים את אשליית הבדידות... כמו כן יש לנו צ'אט אישי ואנונימי הפתוח בין כל ערב בין תשע לחצות (למעט שישי) ובו ניתן לדבר עם מתנדב או מתנדבת. אולי ביחד נוכל לחשוב על דרכים למצוא את המקום המדוייק לך בקונפליקט הזה, באופן שהכאב יהיה נסבל יותר... אנחנו נשמח להיות עבורך אם זה מתאים לך, אנחנו ב- http://www.sahar.org.il/. שלך, מתנדבת סה"ר.
קטונתי, תמתיני עם המוות. עצה מאחד שיודע.
