אובדת עצות, פיסטולה בין מעי לשלפוחית השתן(?)

אני כבר אובדת עצות.. הסיפור הוא כזה.. אני בת 21, חולה במחלת קרוהן כבר כמעט חצי שנה, שהייתה שקטה וחביבה סהכ. באמצע חודש נובמבר אחרון החלו לי כאבי בטן מאוד חזקים בבטן תחתונה, שהתעלמתי מהם כי הם היו רק כאשר אכלתי או כשהייתי צריכה לשירותחים, במשך שבועיים לקראת בתחילת נובמבר התחיל לי חום עולה ויורד, יום שיש לי 38.9, ויום שאני מתעוררת ויש לי חום 36.7 משכתי את הסבל כי לכל הרופאים היו כל מיני רעיונות של "אולי זה חיידק בקיבה" "אולי אכלת משהו לא טוב", וכל מיני רעיונות שממש לא עזרו ובטח לא הרגיעו את הכאבים. יום אחד התעוררתי בבוקר כשהכאבים הכו חזקים ומוזרים יותר, והבטן אפילו כואבת כשלוחצים עליה. אמרתי לאמא שלי שזה ממש לא נסבל יותר ואני רוצה לנסוע למיון. הגענו למיון, כשאני כביכול מרגישה טוב, בלי חום, וגם הכאבים לא היו חזקים מאוד באותה שעה.. נכנסו לאחות הממיינת, שלקחה מדדים, ושלחה אותי לרופאה פנימאית. הרופא בדקה, ומן נתנה הערות קצת מזלזלות של "אני לא ממש מבינה למה באת, את נראית בסדר" או "לדעתי זה סתם.. חבל שבאת..".. אבל לשם ה"להיות בטוחים" שלחה אותה לאולטרסאונד.. שהבחורה הסתכלה וסהתכלה, פתאום אמרה "אוי, חכו פה" קראה לעוד בחור שקרא לעוד בחור, כולם הסתכלו ואמרו "הנה..ופה יש..ותראו.." בלי להגיד לי כלום. חזרנו אלי, ונשלחתי לסיטי, והסתבר שיש לי אבסצס במעיים שצמוד לשלפוחית השתן, ולא ניתן לראות אם ישנה פיסטולה. אושפזתי לכ8 ימים, קיבלתי אנטיביוטיקה לוריד שבהחלט עזרה, וחזרתי הביתה עם עוד אנטיביוטיקה. כבר אז קצת היה לי כואב להטיל שתן, אבל לא ברמה יותר מידי מוגזמת, וגם לא ממש יחסתי לזה חשיבות. מאז שוחררתי והתחלתי לקבל אימורן. לפני כ3 חודשים התחילה לי לדקלת בדרכי השתן שכללה צריבה במתן שתן, הרגשה שאני כל הזמן צריכה לשירותים, ולחץ באיזור בטן תחתונה בזמן הטלת השתן, ולעיתים צבע כהה לשתן (לעיתים מאוד רחוקות). אחרי שבוע אנטיביוטיקה מהרופא וניסיון של נר לפטריה מהגניקולוג הבנתי שהדלקת לא מתכוונת לעבור ונסעתי למיון. שם שוב התיחסו אלי בזלזול, והתעקשתי להבדק. ובגלל שלא יכלתי לעשות שוב סיטי עשיתי אולטרסאונד, שהראה שהמעיים שלי מאוד מעובים ולא ניתן לראות אם יש פיסטולה, הכירורג במיון כבר היה בדרך לאשפז אותי עד שהגיע רופא בכיר שאמר לו שאין טעם, ושאני אלך לאורולוג בקהילה (מה שיכול לקחת בקלות 3 שבועות או יותר). ונשלחתי הכביתה עם אנטיביוטיקה. אחרי שבוע הלכתי לאורולוג פרטי (מאוד בכיר באחד מבתי החולים), שמאוד כעס על זה ששחררו אותי עם כזה חשד, ואיך זה הגיוני שקיבלתי רק אנטיביוטיקה שכבר הוכח שלא עוזר. נתןו לי תור לאשפוז על מנת לעשות ציסטגרם וציסטוסקופיה, הגעתי לאשפוז, מסתבר שאף אחד לא קבע לי שום בדיקה, וממש במקרה הצליחו להשחיל אותי לציסטוגרם שיצאה שלילית. התור לציסטוסקופיה נדחה ובנתיים אני שוב על אנטיביוטיקה (פעם 4 עד כה). לפני כשבוע התחילו לי כאבים ממש חריפים באיזור השופכה ואיבר המין, כוללים כאבי בטן תחתונה, הגעתי למצב שאני לא נרדמת בלילה מכאבים, ובקושי הולכת, נסעתי למיון, ששם אפילו לא בדק אותי אורולוג, ונשלחתי הביתה בטענה כי "אני רק מדמיינת". הרופא משפחה שלי אמר שאין כזה דבר, נתן הפניה למיון שוב, ואמר לנו הלעקש יותר. נסענו שוב, והפעם שלחו אותי לאורולוג, ולכירורג, ששניהם לא ממש עשו כלום חוץ מהלגיד שכן, שיש סיכוי שזה פיסטולה, ושלחו אותי הביתה עם הפניה לMRE ושוב..אנטיביוטיקה. מתוסלכת וכואב שוב בבית ובנתיים התחיל לי דם בשתן לעיתים קרובות-כמעט תמיד, וכאבים בלתי נסבלים במתן שתן, אני מרגישה שפשוט לא מעניין אף אחד, הרופא הנכבד שכלכך כעס ששוחררתי הביתה, אפילו בבית חולים שבו הוא מנהל מחלקת אורולוגיה שוחררתי בלי תשובה ובלי אף בדיקה יעילה חוץ ממישוש הבטן שלי. אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני כבר שבוע לא עובדת או יוצאת מהבית, כואב לי, ואף אחד לא בודק את החשד שכל רופא בקהילה אומר "אל תזניחי! זה חמור מאוד".. סליחה שזה יצא עליכם, אני פשוט כבר כל כך מתוסכלת ממערכת הבריאות בארץ, מהבתי חולים. תודה על ההקשבה.

דרך אגב, כל הבדיקות שתן שלי מראות המון ליקוציטים וחלבן בשתן. לא יודעת אם זה קריטי..

דרך אגב, כל הבדיקות שתן שלי מראות המון ליקוציטים וחלבן בשתן. לא יודעת אם זה קריטי..

דרך אגב, כל הבדיקות שתן שלי מראות המון ליקוציטים וחלבן בשתן. לא יודעת אם זה קריטי..