מפגשים חברתיים מחוץ לגן

אני פונה בנושא שמרגיש לי קצת מוזר. ביתי בת 4 הולכת לגן עיריה. אני מרגישה שבין ההורים יש סוג של תחרות על מי יפגש יותר עם הילדים לאחר הגן בסופי שבוע וכו'. אני אפילו נעלבת כאשר אני שומעת על מפגשים של אחרים שאני וביתי לא הוזמנו אליהם וחוששת שנוצרו חבורות של הורים וילדים שאנחנו לא חלק מהן ומודאגת האם זה בגלל שלא אוהבים את הבת שלי. האמת היא שאני לא יודעת מה לשאול כאן...אבל ממש זקוקה לעצה ועידוד. חשוב לי לציין שאני מפגישה את הבת שלי מדי פעם עם ילדים מהגן בשעות אחה"צ ומנגד אי אפשר לומר שרכשנו חברויות "רציניות" עם הורי ילדים אחרים בגן (נסיעות משותפות לטיולים בסופי שבוע וכו). אני מבולבלת ולא ממש יודעת עד כמה חשוב להשקיע בנושא כדי ליצור את החברויות הללו. תודה רבה !

שלום, "תחרות" נוצרת כשיש מתחרים במקצה, ואם את לא משתתפת, אז אין תחרות. ילדים צעירים, במיוחד אלה הנמצאים במסגרת יום לימודים ארוך, מקבלים במסגרת הגן מענה מלא לצרכים החברתיים שלהם. בגיל הרך, המפגשים החברתיים של אחה"צ משקפים בעיקר את הצורך של ההורים להעסיק את ילדיהם, ופחות את המשאלה של הילד. בעיני, פעילות הורה-ילד בבית (בעיקר אם מדובר בהורים עסוקים ובילד שהיה בגן עד אחה"צ) היא ערכית וחשובה בהרבה, ויכולה להיות מקור הנאה וסיפוק הן לילד והן להוריו. חיים חברתיים אינם מתרחשים מעצמם, וכדי להיות חלק מפעילות שוקקת וענפה, יש צורך להבין את הכללים ולהסכים להם. לעתים קרובות זה אומר לקיים תקשורת שוטפת עם האימהות האחרות, להזמין הרבה, להיענות להזמנות, לתרום מזמנך לטובת פרוייקטים של הגן, לקחת חלק בהסעות אל הגן וממנו, להתעניין בנעשה בחייהם של הילדים האחרים ואימהותיהם, להגיע לימי הולדת, לפטפט עם מי שצריך, וכד'. נשמע מעייף, נכון? יש אנשים שבנויים לסוג כזה של מגע חברתי, ויש מי שלא. אני מציעה לך לבחון ביושר האם ועד כמה את באמת בנויה לחיים חברתיים *כאלה*, ורק אז לחשוב על הדרך לפעול. אם בתך נפגשת עם חברים מדי פעם, מארחת ומתארחת במידה, ובאופן מאוזן גם מבלה בחיק המשפחה - ונראית מאושרת, אין סיבה לדאוג. אם חשוב לך מאד להיות חלק מהחיים החברתיים שאת מתארת, תוכלי להיעזר באחת האימהות היותר נגישות, לשתף אותה בתחושותייך, ולבקש ממנה לעזור לך להשתלב. אם תרגישי שאת נשארת בחוץ, תוכלי לנסות לייצר קבוצה אחרת, שתתאים לך יותר, מקרב האימהות האחרות שאולי חשות כמוך. חשוב שנוכל להבחין היטב בין הצרכים החברתיים שלנו לבין אלה של ילדינו, ולא לבלבל ביניהם. מוטב לא להעמיס על הילד שלנו את התסכולים החברתיים שלנו (אם קיימים), או - לחילופין - לא לצפות שיהיה חברותי ונלהב כמונו. איכשהו, לתחושתי, הדאגה שלך מיותרת :-) ליאת

רק רציתי לומר שאני נהנית ,אוהבת ולומדת כל כך המון על ההורות שהיא למידה אין סופית ולא פשוטה מהתשובות והגישה הנהדרת שלך. איזו תשובה נהדרת , לפעמיים אנחנו רוצים להיות כמו כולם ושוכחים אותנו ואת הפנימיות שלנו. נכון לא לכולם מתאים להיות חברתיים * כאלה * לפעמים מספיקים חבר אחד או שניים והילד בכלל לא מרגיש את ההבדל אלא אנחנו. אני ובני הפעוט מאוד נהנים מזמן משותף יחד אחד על אחד מהדברים הכי פשוטים זמן יחד ולראות אחד את השנייה אחרי יום ארוך בגן אם הייתי ילד זה מה שהייתי מבקש - תודה על הפורום הנפלא