בא לי תמיד לשבור דברים

שלום אני ילדה בכורה ויש לי עוד שבע אחים עד כיתה ד הייתי ילדה רגילה וחכמה מיכיתה ד בערך התחילו להיות לי טיפה ויכוחים ובעיות עם ההורים ומאז קצת התחלתי להיות בעייתית ובכית ז התחלתי םשוט להרוס ולישבור את החפצים שבכיתה ליקרוע, לשבור וזה .ההורים שלי כעסו עליי בצורה מטורפת בכיתה ח אפילו המצב היה יותר גרוע וכל פעם הושעתי מבית הספר בקיצור בעיות בכיתה ט עברתי לתיכון שבו הייתי מאד מאופקת וטובה ולא עשיתי כלום פשוט רגילה אבל תמיד אני רציתי לעשות איבחון וגם מורות המליצו על זה ואמא שלי לא רצתה כי תמיד הייתי מתעסקת בשחעורים וזזה הרבה וזה היה קשה לי בתיכון הייתי מיתנתקת בשיעורים ומדמיינת מלא.וגם תמיד היה לי כתב חורט שהיה קורע ומשליר את המחברות עכשיו אני בבצפר אחר ואני מרגישה שהכל חוזר אליי ובא לי לישבור דברים ולהרביץ ואני לא רגועה אף פעם בשיעור מיכיתה א תמיד מזיזה רגלים מיתעסקת קמה ומפרקת דברים אין לי בעיה לימודית או משהו בסגנון.אני יודעת שרשמתי הכל בבאלגן אבל אם אפשר להגיד לי ממה זה נובע כל זה ואם כדאי לעשות אבחון.נ.ב היום אני בכיתה יא כבר

שלום שירה, ברוב המקרים, תנועתיות-יתר (היפראקטיביות) כמו שאת מתארת נובעת מבעיה מולדת (אי סדירות בהולכה העצבית במוח), ואינה משהו שהילד אשם בו או יכול לשנותו. לפעמים ההיפראקטיביות מופיעה כחלק מבעייה רחבה יותר, הכוללת גם הפרעות בקשב ובריכוז. לפעמים היא מופיעה כתופעה בפני עצמה, ללא קשיים בתפקוד הלימודי. בגלל שהתנועתיות מאד בולטת, ולעתים קרובות מאד מפריעה לסביבה, ילדים כאלה עלולים להסתבך התנהגותית, ולחטוף נזיפות ותלונות מההורים ואנשי החינוך. מן הסתם, ילד כזה נמצא בסיכון לתפקוד בעייתי בביה"ס, לא בשל קשיי ריכוז או קשב, אלא בגלל שהוא מתוייג כבעייתי. במצב כזה - כמו שאת מעידה בעצמך - מצטברות עוצמות של כעס ותסכול, והסיכוי להסתבך עולה. אין ספק שאבחון טוב יכול לסייע בהבנת התמונה, בזיהוי אזורי החוזקה והקושי. להערכתי, אין די באבחון, אלא דווקא בטיפול פסיכולוגי שיכוון לכעס ולתסכולים שצברת, ולשיפור מיומנויות למידה ותקשורת שיתרמו לחיי היומיום שלך ולדימוי העצמי שנפגע. בהצלחה רבה! ליאת