רגישות יתר

שלום ליאת, בני כבר עבר את גיל 14, מאז ומתמיד ועדיין, מאוד רגיש. הקול שלו בשניות מתחיל לרעוד כשצריך לענות לבן שיחה שקצת לא נחמד אליו, כולל אנחנו ההורים תמיד צריך ללכת איתו על ביצים, ובכלל יש לי כבר תסריטים בראש של מה יהיהי בצבא כשהמפקדים לא ילטפו אותו פוצי ומוצי. האם את מכירה מיקרים? האם זה "יעבור עד החתונה"? ז"א מבחינתי השאלה היא "עד הצבא". מה ניתן לעשות? אנחנו לא יכולים לדבר איתו על כך, כי ישר העיניים שלו מתלחלחות. חוץ מיזה הוא ילד מאוד מאוד סגור ומופנם.ממש לא מספר כלום על תחושותיו. איך את מציעה לנהוג. תודה.

שלום טלי, אני חושבת שבעולם שלנו, העמוס בכל כך הרבה עזות מצח, אלימות, דורשנות, רהב ושיכרון זכויות, צריך לפנות מקום גם לקולות וצבעים אחרים - לילדים הרגישים, הביישנים, הצנועים. לפעמים, קשה לנו, כהורים, לראות את פגיעותו של הילד שלנו, והיינו רוצים לראותו מחוספס ומעיז, מרכזי בקבוצת בני גילו, אסרטיבי ואמיץ. אני אוהבת לחשוב על הילדים הרגישים כעל מתנה שירדה אל העולם, ולא כעל משהו שמוכרחים לתקן. בוודאי שראיתי הרבה ילדים כמותו, ואפילו גידלתי פה ושם משהו כזה... :-)) אני חושבת שעד לצבא, הילד שלך עוד ישתנה מאד, יצבור מסת שריר, תבונה וחוויות כאדם צעיר. ארבע השנים הבאות יכולות לחולל נפלאות, בעיקר בשל נטייתם של מתבגרים להתחיל להעריך איכויות של רגישות וטוב לב. אם, למרות כל האמור לעיל, את מתרשמת שהילד שלך סובל, מתקשה לתפקד בזירה החברתית ובודד, פנו להתייעצות עם גורם מקצועי שיוכל לסייע בחיזוק הביטחון והדימוי העצמי. בברכה ליאת