בן 6

שלום רב אני לא יודעת מאיפה להתחיל. אני אם ל3 ילדים, 2 בנים והקטנה בת. הבן האמצעי,בן 6 בכתה א, מאוד מקנה מכל דבר ובמיוחד מאחותו הקטנה. למרות שאני ואבא שלו מתיחסים לכולם אותו דבר ומנסים לשתף אותו בכל דבר ולדבר על העניין ולספר סיפורים לפצות על כל התנהגות טובה. כל הזמן הוא טוען שיש לו כאבים פעם ראש פעם בטן.... בשנה שעברה היה כל יום בבית הספר טוען שיש לו כאב בטן כדי שיחזור הבית כי אחותו בבית. לא השארנו בדיקה ולא עשינו וכולם ללא ממצא ,בסוף טענו שהילדה הולכת לגן למרות שהיא בבית , פחת העניין אבל נשאר. השנה הילדה בבית היא בת שנתיים ועכשיו לא ניתן לטעון ,כי היא החלה לדבר. הבעיה שמדאיגה אותי שהוא מאוד מפחד מכל דבר, מפחד מקול של זיקוקים , מסירנות, אם יש משהוא בחדשות או אפילו ריב ברחוב באותו לילה הוא לא ישן ואם הוא נרדם הוא קם נבהל ובוכה. ואם יש מופע לילדים בבית הספר והוא מופיע עם הכיתה, לפני יום הוא לחוץ וקם משינה בביכי. אם אני מגיעה לבית הספר ליום פתוח או מסיבה ואפילו למסיבת היומולדת שלו רק הוא רואה אותי הוא מתחיל לבכות ואם אני מתחבת והוא כבר לא רואה אותי הוא מפסיק לבכות. ובשאר הימים הוא רגיל נורמלי. יש לו חברים וללא בעיה עם התחברות, אפילו מספר למורות כל מה שקורה בבית איפה הלכנו ומה קנינו. המורות אומרות שהוא תלמיד טוב שכל הציונים שלו מעל 9 ,אבל גובר עלו הפחד. לפי דברי המורה: " מרוב פחד שיטעה הוא טועה" שהוא עושה מבחן כתיבה מביא 10 וגם שעונה עם שאר הכיתה ,אבל שקוראים לו לענות או לקרוא לבד מתחיל להתבלבל ,ולא מתוך אי ידיעה אלא מפחד ביקשתי עזרה של יועצת בית הספר שאוכל לשבת ולהתיעץ איתה. עד היום לא יצרה קשר איתי. אבל ישבה איתו פעם אחת כהכרות לא יותר אינני יודעת מה עלינו לעשות כדי לעזור לו תודה על הסבלנות והעזרה בכבוד רב ראניה

שלום ראניה, יש לכם ילד רגיש, ולפעמים, כל שנדרש זה פשוט לקבל את העובדה הזו מבלי להתרגש יותר מדי. קנאת אחים היא דבר נורמלי, וחשוב שתוכלו להתמודד אתה בלי להסתבך עם שקרים או ניסיונות פיצוי. ילדים רגישים ונבונים, עלולים להיות באמת יותר פגיעים לחרדה, ואפשר לנסות להקל עליו בדרך של סינון תכנים קשים והגבלת צפייה בתכניות טלוויזיה שאינן מותאמות. נוכחות הורית שקטה ונוסכת ביטחון יכולה להקל במידת מה, אך חשוב להיות שם בשבילו מבלי ליפול למלכודת הרחמים. לפעמים, ילדים מגלים שההורים מאד מופעלים מול גילויים של חולי, חולשה או פחד. הם מנסים לפצות, לפנק או להקל על הילד בדרכים חומריות. לכל אלה אנחנו קוראים "רווחים משניים", שהילד מקבל מההורים ולא מאנשים אחרים (ולכן כשאינו רואה אותך הוא מתמודד טוב יותר). אני חושבת שזה נכון לנסות להיעזר ביועצת ביה"ס, ואולי גם בהדרכת הורים קצרה, שתנחה אתכם כיצד אפשר לעזור לו ביעילות. איכשהו, אני אוהבת את הילדים הרגישים האלה, שבדר"כ גדלים להיות אנשים טובים ומתפקדים. אם תרגישו שהפחדים מחמירים או פוגעים באופן משמעותי בתפקוד שלו, פנו להתייעצות אצל פסיכולוג ילדים קליני. בברכה ליאת

אני מודה לך מאוד על העזרה