קשר רגשי עם הילדה הבכורה

שלום ליאת, אני בת 27 ויש לי שלושה ילדים בגילאי 4, 2 ו-8 חודשים הקשר שלי עם אימי לא היה טוב אף פעם. היא מרבה לבקר אתי, ויש לי חסך עצום ממנה. כילדה ספגתי ממנה העלבות מילוליות ואף עונשים פיזיים. מעולם לא הרמתי יד על ילדיי! וגם כשאני כועסת, אני מאוד משתדלת לדבר באסרטיביות ולא להיות תוקפנית כלפיהם.אני דואגת להם ורגישה לצרכיהם, ומאוד מקפידה על זמן איכות איתם. האווירה אצלנו בבית היא נעימה ושמחה. הבעיה שלי היא עם בתי הבכורה: מביש אותי להודות, אך אני מרגישה שאני אוהבת אותה פחות משני האחרים. הרבה פעמים אני מרגישה שהיא "מעיקה" עליי, דורשת ממני יותר מדי תשומת לב. אני מרגישה שאני חסרת סבלנות אליה וכמובן שהתנהגותי משפיעה עליה, ואני מרגישה שבו ידיי אני גורמת לבת שלי בעיות רגשיות אני בטיפול אצל פסיכותרפיסטית כבר חצי שנה (הגעתי עקב בעיה מינית. עברתי פגיעה בעברי כילדה בבית ספר) רוב הטיפול אני שותקת או שמדברת באופן שטחי ולא מסוגלת להעלות כלל נושאים כאובים מעברי לאחרונה אני שמה לב שהטיפול הפך לסוג של "טיפול נפשי" יש לי צורך מאוד גדול להעלות דווקא את נושא הקשר עם בתי בפני המטפלת אך אני חוששת מתגובתה... אני פוחדת שתישפוט אותי ושתחשוב שאני אמא גרועה ובמילא כל הטיפול הוא מאוד רגיש עבורי אני יודעת שאין לי שאלה מוגדרת, ואולי אין לך הרבה מה לומר, אך בכ"ז...מה עליי לעשות? אשמח מאוד לתשובתך..

עד שליאת תענה לך... עלייך להתגבר על החשש ולדבר על כך בטיפול עם הפסיכותרפיסטית. לא נראה לי שהיא תשפוט אותך, ההיפך הוא הנכון.

שלום ורד, אני מסכימה מאד עם שירה, ומשוכנעת שהטיפול שלך הוא ה-מקום להעלות את הנושא. את יודעת, ילד ראשון תמיד מביא איתו - לצד השמחה וההתרגשות - גם הרבה מאד "עניינים" מן העבר שלנו, חלקם לא פתורים. הדבר יכול להיות מסובך אף יותר, כשמדובר בבת ראשונה לאם צעירה, המתמודדת עם טראומות וכאב מילדותה. היחסים עם הילדה הקטנה שלנו עלולים להיות מושפעים מהיחסים שלנו עם הילדה הקטנה שהיינו. נדמה לי שזו אחת הסוגיות המרתקות בחדר הטיפול, וחבל מאד יהיה לוותר עליה. אז יאללה, לעבודה :-) בהצלחה ליאת