התנהלות חברתית שונה

בתי בת 7.5 עולה לכיתה ג. היא ילדה ידידותית טובת לב, אוהבת לעזור ואין בה טיפה אחת של רוע. ההתנהלות החברתית שלה מאז גן-חובה שונה משל חבריה למסגרת. היא מאוד ידידותית, מתקשרת בקלות עם כל אחד אבל היא לא אוהבת כלל עיסוקים של בנות (ריקוד, בובות אוסף מדבקות וכו) וכמובן שלא מעניינים אותה כל התאספויות הקצקס. לאורך השנים בילתה בעיקר עם בנים. אני רואה מספר בעיות בהתנהלות החברתית: הקשרים שלה הם לא קבועים ואינטנסיבים. אין לה חבר או שניים טובים אלא היא נפגשת הרבה עם כולם...במהלך שנת הלימודים נפגשה בין פעם לשלוש פעמים בשבוע עם חברים אחה"צ. אך כעת בחופש הגדול כשכל אחד נמצא במסגרת קיטנה אחרת, אין היא מוצאת עם מי להיפגש. היא בגיל בו הבנים כבר לא כל כך ממהרים לשתף בנות במשחקים שלהם והיא מביעה רצון להתחבר יותר לבנות אבל באמת אין לה הרבה משותף עמם. אני יודעת משיחות עם המחנכת שהיא לא ילדה דחויה ושהיא יודעת לעמוד על שלה ולהביע דעה וחבריה לכיתה מכבדים אותה על כך אך מצד שני היא נראית לי אבודה חברתית. דוגמא למערכת יחסים עם חברים: אתמול התקשר אליה חבר מהכיתה ורצה להיפגש אך היא לא היתה בבית. יותר מאוחר הלכה לגן משחקים, פגשה את אותו חבר עם עוד ילדה מהכיתה. אפילו שלום הם לא אמרו לה ולא הסכימו לשתף אותה במשחק שלהם. כשדיברתי עם מורה בבי"ס אמרה לי שמנקודת מבטה בתי נמצאת בד"כ במקום בו היא נמצאת מתןך בחירה, אני חושבת שזה נכון אבל לא מדויק. יש לה לדעתי קושי ביצירת חברויות עמוקות ובעלות משמעות ואני בהחלט מבינה את הקושי שלה להתחבר לבנות עמם אין לה דבר במשותף... חשוב לי להדגיש שהיא מתחברת מאוד בקלות עם כל אחד אך מצד שני מאוד צריכה את החופש שלה. אני רואה כמה היא זקוקה לבילוי משותף עם חברים ולבי נחמץ כאשר אני מזהה שהיא מעט מבודדת. איך באפשרותי לעזור לה? איך אני יכולה לתרום לקשירת קשרים יותר יציבים ובעלי משמעות עם ילדים אחרים?

שלום שלי, חברויות עמוקות ומשמעותיות הן אכן נכס חשוב, אבל נדמה לי שאינך מביאה בחשבון כי בגיל 7.5 הן יכולות להיראות שונה מאד מחברויות בוגרות. ילדים צעירים נוטים להתחבר למטרת משחק משותף, והם מבינים את הקשרים החברתיים כמערך של פעילויות גומלין קונקרטיות. חברויות-נפש קרובות ומשמעותיות, הכרוכות במחוייבות הדדית עמוקה ונאמנות הדדית, נראה רק לקראת סוף ביה"ס היסודי. בגילאי 6-8 מתחדדת יכולת ההמשגה של הילדים, ולכן ההגדרה הקבוצתית חשובה, גם זו הקשורה במגדר. זו אולי הסיבה שבתך מביעה צורך ורצון למצוא את עצמה בקבוצת הבנות, ולחפש את המשותף בינה לבינן. לתחושתי (ואני נשענת גם על ההבנה של המורה שלה, שרואה אותה בהקשרים החברתיים לא מעט שעות), את מודאגת ומוטרדת כרגע יותר מהילדה, שמארגנת לעצמה את המינון החברתי המתאים לה. התיאור שלך לא משרטט ילדה אבודה, אלא ילדה שקצת פחות יוזמת. אם תגששי אצל חברותייך האימהות, תגלי וודאי שחלק גדול מהמפגשים החברתיים של אחה"צ הם פרי יוזמתן של האימהות עצמן, שנוטות להערכת-יתר בכל הנוגע לצרכים החברתיים של ילדיהן. אז נכון שבחופש הגדול חיי החברה של הילדים הצעירים מאורגנים קצת פחות, אך לא כדאי להיתפס לבהלה. תוכלי להציע לה להזמין חברה אחת בכל פעם, ולהניח להן למצוא בכוחות עצמן תעסוקה על בסיס עניין משותף. אני מקווה שזה רק נדמה לי, אך אפשר היה להרגיש בארומה קלה של זלזול מצידך כלפי חבורת הקצ'קעס. יכול להיות שכדאי לשנות גישה, או לפחות לבחון ולרענן את עמדותייך כלפי חברות-בנות, מתוך תקווה שמשהו מזה יחלחל גם לבתך. תוכלי לשקול גם מסיבת פיג'מות ל 3-5 קצ'קעס, עם שקי שינה, המון חרוזים קטנים להשחלה וחוטי ניילון שקופים. אפשר ליזום משהו שאצלינו בקיבוץ קראו לו "יום-לילה, לילה-יום", או "יום הפוך", ולתת להשתוללות הלילית לעשות את פעולתה המיטיבה כמקרבת לבבות. מה את אומרת? ליאת