קצת דמיון חופשי...

הי ליאת, מה שלומך? רציתי לשאול אותך שאלה קצת כללית.. לכאורה "אקדמית", אבל רק בגלל שלא בא לי להסביר למה אני שואלת :-) (זה ארוך ולא מתאים לכאן אולי..). מוכנה לנסות לעזור? רציתי לשאול קצת על עולם הדמיון של ילדים (וגם שלנו).. על התפר הזה שבין מה שקיים באמת למה שקיים רק בדמיון. אני לא בטוחה בדיוק מה אני שואלת... אולי אני מחפשת איזו סקירה, גם אם על רגל אחת, ליחסים המתפתחים שלנו עם משחקי הדמיון. למה בגילאים צעירים מאוד משחקי הדמיון גלויים מאוד (האם יש ילדים שאין להם משחקי דמיון?), למה בגילאי בי"ס משחקי הדמיון מוחלפים במשחקים שהחוקים בהם יותר ברורים? למה הסטטוס של משחקי דמיון יורד כל כך מאוחר יותר, והם נעשים כמעט בזויים.. משהו שעושים בפרטיות ובסוד? מה קורה עם קו התפר הזה מאוחר יותר בבגרות? (למה פלרטוט עם קו התפר הזה, שבין מציאות לדמיון,יכול לאיים כל כך כשהוא נעשה בנוכחות אחרים..?) בסוף לא יצאה שאלה כל כך אקדמית כמו שחשבתי.. באמת חשבתי שהשאלה תיסחב לי לכיוון הילדים, אבל אם תרגישי שלא עשיתי את זה בהצלחה כל כך גדולה וזה לא מתאים לכאן, אז אל תפרסמי ואנסה במקום אחר. מקווה שאצלך נחמד וטוב, דרישת שלום ממני לילך

שלום לילך, נחמד שאת קופצת לבקר... התיאור הכי יפה, לפחות בעיני, של עולם הדמיון ומשחקי הדמיון אצל ילדים, ושל תפקידם בחיי הנפש של ילדים, נמצא בספרה של סלמה פרייברג "השנים המופלאות". אני מתכוונת לפרק הראשון הנקרא "מכשפות, מפלצות, נמרים ובריאות נפשית", ובמיוחד לתת הפרק "הנמר הצוחק". מקומו של העולם הדמיוני בחייהם של המבוגרים משתנה, אולי, בשל הציפייה ההסתגלותית לקיים איזון בריא בין מקוריות ויצירתיות לבין ההכרח להתנהל מתוך מכנה משותף כלשהו עם הסביבה האנושית. בוחן מציאות ושיפוט מציאות תקין, דהיינו ההבחנה הברורה בין "אני" ל"לא אני", בין ה"בפנים" ל"בחוץ", בין מה ש"בעיני רוחי" לבין מה שתופסים החושים, נקשרים לבריאות נפשית וליכולת טובה להתנהל מתוך דיאלוג עם הסביבה. הפלירטוט עם קו התפר עלול לסכן אותנו בחשד לילדותיות, חוסר בשלות רגשית או 'גלישה' לא חיננית אל מעבר להיגיון ה'מקובל'. ובכל זאת, מאחר והפיתוי קיים אצל כולנו, ישנו אזור מפורז, המאפשר לנו ליהנות במידה מהפרי האסור. וויניקוט קרא לו "מרחב הביניים". שם מותר לנו לכופף את דרישות המציאות, ללוש אותן כרצוננו, ולקרוא תגר על המהוגנות המחשבתית. שם דרים החלומות, היצירה האמנותית, המשחק, האהבה. נדמה לי שגם התשובה לא יצאה מאד אקדמית... אבל היה נחמד :-) ליאת

גם לי היה נחמד לקרוא... תודה-תודה! :-) לילך