ילדה בכיינית

שלום רב, בתי בת 4.5, ילדה בוגרת וחכמה, בוכה כמעט מכל דבר שאינו תואם את ציפיותיה ורצונותיה, ואם היא אינה בוכה- היא מייללת ומקטרת. לאחרונה זה החל להיות מאוד מרגיז. התחושה גם בקרב הסבא סבתא, ששותפים בגידולה, היא שאנחנו קצת עובדים אצלה, כיוון שהבקשות שלה מאוד ספציפיות בניהול הזולת (תביאי לי את זה, תשבי כאן ואז תקראי לי סיפור וכו) אציין שהגבולות בבית הם מאוד ברורים, לפעמים אני מרגישה שאני אולי קשה מידי. בעלי חושב שאני לא. באותו עניין או שלא- בבקרים היא מתקשה להיפרד, נצמדת אלינו ובוכה. לדברי הגננת, הבכי נעלם מיד עם יציאתנו מהגן ומשרת את הילדה, כיוון שהיא יודעת שזה מפעיל אותנו. משיחות שלה עם הקטנה היא אומרת שהיא חוששת שמא תתגעגע אלי, או שמא לא אגיע. מה דעתכם ואיך עוזרים לה לוותר על התפקיד הזה? שבוע טוב ותודה רבה!!

שלום אריאלה, אני משוכנעת שילדתך חכמה ומתוקה, אך נראה לי שהתואר "בוגרת" לא ממש תואם לתיאור שלך. בגרות רגשית קשורה ליכולת לשאת אכזבה ותסכול, ליכולת להתחשב, לראות גם את צרכיו של האחר, ולהישמע לכללים הבסיסיים, בהתאמה לגיל. בתך תוכל לוותר על ה"תפקיד" 0כפי שקראת לזה) כאשר היא תבין (דרך חוויה והתנסות, לא דרך תוכחות או הסברים מילוליים) שהתנהגותה שוב אינה מביאה לתוצאה הרצויה מבחינתה. כל עוד תיכנעו לדרישותיה ותפעלו עפ"י הוראותיה, היא תמשיך בדרכה - דווקא בגלל שהיא חכמה. אם להודות על האמת, אני מתקשה להאמין שתצליחי לבד (פשוט בגלל שזה נמשך כבר זמן רב), ולכן מציעה לך להגיע להדרכת הורים טובה אצל פסיכולוג ילדים מנוסה, שיוכל לזהות את מוקדי הקושי (שלכם!!!) ולסייע לכם להתגבר עליהם. תוכלי לדפדף לאחור בפורום שלנו, ולקרוא הרבה מאד עצות בנושא של הצבת גבולות (לא, הגבולות אינם ברורים בבית שלכם, אם הילדה שלך פוקדת עלייך למלא אחר דרישותיה). זכרי שילד המרגיש חזק מהוריו עלול לשלם על כך בחרדות ובקשיים חברתיים. פני לקבל הדרכה! בהצלחה, ושנה טובה ליאת