צרור של סיכונים

תלמידה בכיתתי שנקשרה אליי פתחה את ליבה בפניי וסיפרה כי בשנה שעברה השתמשה מספר פעמים בסמים ושתתה. כיום היא רק מעשנת סיגריות . כמו כן היא רבה הרבה עם אימה שלא מאפשרת לה לצאת ולבלות עם חברות. לפני מספר שבועות חרטה על יד ימין במספרים ובכיתה ז חרטה בזכוכית כשרבה עם חבר שלה. היא מספרת שהיא דו מינית וחברה לאחרונה שלה ממין נקבה. היא מקועקעת בגופה ויש לה פירסינג בפניה. היא עונדת שרשרת צלב למרות היותה יהודייה. בשיחה עם אימה הראתה לי האם שגם לה יש חריטות ביד שלה כשהייתה בת 15 וגם היא רבה עם אמה. האם מסרבת בתוקף לקחת את ביתה לבדיקה פסיכיאטרית, או למעורבות עובדת סוציאלית. היא מתנגדת לכל גורם חיצוני כולל פסיכולוגית בית הספר. לדבריה הטיפול של גורמי חוץ יתייג את ביתה ברשימה השחורה. והיא מוטרדת ממה שיאמרו עליה האחרים . האם טוענת שהדבר הכי טוב בשבילה הוא ללא טיפול רגשי על ידי גורמים חוץ כל עוד יש לה מחנכת טובה ויועצת קשובה. איך לעבוד עם האם? למותר לציין כי הסיכונים של הבת הם חובת דיווח והסירוב של האם לשיתוף פעולה הוא עילה לפנות לפקידת סעד. כשעידכנתי את מנהל החטיבה שלחה לי הבת הודעה: מה זה השטויות האלה להעביר את זה הלאה? הבטחת לי שזה בין אמא שלי לבינה? מה לעשות?

שלום, חיסיון הוא ערך חשוב מאד, אולי הכי חשוב במסגרת של טיפול רגשי. עם זאת, עלינו להתייחס בעבודתנו גם לערכים נוספים, כמו למשל סוגיות של חיים ומוות. עלייך להסביר גם לבת וגם לאם שבמצבים בהם קיימת סכנת חיים, את פועלת לאלתר כדי להבטיח את שלומה של הילדה. תוכלי להזכיר לאם שבשל הרצון לשמור על בתה מתיוג, היא עלולה לסכן אותה הרבה יותר, מעצם ההתעלמות מכל סימני האזהרה. אני חושבת שבגלל שמדובר במקרה כה מורכב, מן הראוי להתייעץ עם גורמים נוספים ולעבוד כצוות, למרות מחאותיה של הנערה או של אמה. הסבירי שמחנכת טובה ככל שתהיה, אינה פסיכולוגית או פסיכיאטרית, ומול התנהגויות של סיכון עצמי אינך מוכנה לקחת את האחריות על עצתך בלבד. הדגישי בפני הנערה שאת פועלת מתוך דאגה, ושאינך מוכנה לעמוד מנגד כל עוד את חוששת לשלומה. כפי שכתבתי לך בתגובתי הקודמת, ממליצה להפנותם למכון אופק, המתמחה בטיפול בסוג כזה של מקרים. בהצלחה ליאת