זקוקים מאוד לחוות דעת והכוונה

שלום לכם, ילדתנו החמודה והאהובה עלינו כל כך סיימה בגיל שנתיים תקופת שהות בגן בו היתה בשנה האחרונה. קיבלנו רשמים מדאיגים מהגננת. יש לציין שאנו לוקחים בכובד ראש את הדברים שכן הם לא נראים לנו רחוקים מהמציאות למרות שייתכן והמעטנו בחומרת המצב. אנו לא משלים את עצמנו שנוכל לקבל אבחנה רצינית דרך הפורום, אך מאוד תעזור לנו אבחנה כללית ובסיסית (האם זה ניצן לתיוג בתור תופעה פסיכולוגית ידועה? אם כן, איזו?), בתוספת מידע לגבי מי הגורמים שיכולים לטפל במצב כזה (נראה לנו משהו בסגנון פסיכולוג ילדים אך אנו לא בטוחים לגמריי) להלן חוות הדעת של הגננת בעיוות קל כדי למנוע חשיפת פרטים אישיים. אנו מתנצלים מראש על האורך, בתודה מראש, ההורים ========================================== אציין, כי אינני בעלת הסמכה פורמאלית של גננת או הסמכה מקצועית פורמאלית אחרת לגיל הרך. אני מנהלת את הפעוטון זו השנה השמינית ואני אם לשלושה ילדים ששניים מהם בוגרים. חוות דעתי מסתמכת על ניסיוני האישי הרב בעבודה עם ילדים בגיל הרך ועל חוות הדעת, של המדריכות המקצועיות, המפעילות חוגים במסגרת הפעוטון. הילדה הצטרפה לפעוטון בספטמבר 2008. ילדה עדינה, חמודה, ומטופחת. בסוף חודש יולי ימלאו לה שנתיים. מתחילת הדרך הבחנתי כי הילדה אוהבת להתבודד מעט, לשחק עם משחקים לבדה ונרתעת יחסית ממגע של הסובבים אותה. היא החלה ללכת יחסית מאוחר, ולצורך מעקב מילאתי בזמנו טופס התרשמות אישית. יחד עם זאת היא מפותחת מאוד מבחינה וורבלית. היא מבינה את כל הנאמר לה ויש לה אוצר מילים גדול בהשוואה לבני גילה. תקופה מסוימת היא שיתפה פעולה עם המתרחש בגן. היא ישבה במפגש בוקר לעיתים, ישבה ליד השולחן עם הילדים בכל ארוחת צהריים. אך זה היה לפרק זמן קצר ביותר. היום, כדבר שבשגרה, היא איננה נשמעת בד"כ להוראות. היא היחידה שאיננה יושבת במפגש הבוקר אלא מסתובבת בגן ועסוקה בשלה. היא איננה מוכנה לשבת ליד שולחן בארוחות בגן, אלא צריך לרוץ אחריה עם האוכל או שהיא יושבת לבדה באיזו פינה עם אחת המטפלות. היא היחידה שאיננה יושבת במפגש במהלך החוגים. מדריכות החוגים, הביעו דעתן לא פעם, כי נראה שיש לה בעיה בתקשורת הבינאישית. היא איננה נשמעת להוראות המדריכות, משתפת פעולה במידה פחותה ביותר ויש תחושה כי היא עסוקה בענייניה. היא ילדה שמחה בד"כ, אוהבת לעיתים לרקוד ולהשתולל והיא נהנית מחיבוקים וליטופים של מטפלות, הגם שלא ברצון רב, ולעיתים רחוקות מאד מתוך יוזמה שלה. אבל, היא נרתעת ממגע פיזי עם הילדים האחרים. הילדה מחוברת יחסית יותר לחפצים, צעצועים. שעה שהיא עסוקה במשחק משלה וילד חוטף לה צעצוע או מפריע לה בדרך אחרת, היא נכנסת לפאניקה, בוכה וצועקת. היא איננה מנסה לחטוף חזרה או ליצור מגע כלשהו עם ילד אחר. במהלך הזמן נראה שהילדה למדה אט אט לקבל מגע פיזי, חיבוקים וליטופים בעיקר מצוות הפעוטון. ==========================================

שלום לכם, התיאור של הגננת מעורר כמה כיווני מחשבה אפשריים. כדאי לזכור ש"בעיות בתקשורת" יכולות להיות בדרגות שונות, וממקורות שונים. קשה, ומאד לא מקצועי, להסתכן בניחושים, ולכן, למרות האכזבה שאני עלולה לגרום לכם, אני ממליצה לכם להגיע למכון להתפתחות הילד, ולסמוך על האנשים הטובים והמקצועיים שם. במכון יבדקו את ההתפתחות המוטורית, הקוגניטיבית, הרגשית והחברתית של ילדתכם, יתעכבו על היכולת לתכלל את הקלט החושי ולהתמצא במרחב, ויעריכו אם קיימת הלימה בין הגיל הכרונולוגי לתפקוד בפועל. במידה ומתגלים פערים, ההתערבות המוקדמת מגבירה משמעותית את הסיכויים לסגור אותם בהצלחה, ולכן - למרות הדאגה - פנו לאבחון מסודר. בברכה ליאת