ילדה בת 3

שלום, ביתי בת 2.10 שנים, נכנסה השנה לגן עירייה, בשנתיים האחרונות הייתה במסגרת גן פרטי. ביתי היא איננה ילדה שמתמסרת, קצב ההסתגלות שלה הוא איטי. יש לה אנטיליגנציה רגשית מפותחת מאוד, ראשית היא חוקרת את הסביבה, הילדים, היא ערה ורגישה מאוד לילדים שבוכים/עצובים סביבה ומסוגלת לבהות שעה ארוכה בילדים מאשר לשחק במשחק כלשהו. אתמול סיפרה לי הגננת כי בהשוואה לילדים אחרים היא התבודדה יותר, פחות התמסרה למגע והתבוננה רבות בילדים ופחות שיחקה. ישנו דבר שקשה לי עימו בנוגע אליה, כשאנחנו מגיעות לבקר בגן הקודם שהייתה בו שנתיים ואהבה מאוד את המטפלות, היא לא ניגשת ומחבקת אותם ומחייכת אליהם, להבדיל מחבריה שכן נוהגים כך. היא מקרינה המון ריחוק וקרירות, כך היא נוהגת גם עם הסבים והדודים (עם הוריה ואחיה היא חמה מאוד ואוהבת מגע). אשמח אם תוכלו להסביר לי את התופעה. האם ישנה סיבה לחשש? האם דפוסים אלו ילוו אותה גם כבנאדם בוגר או שאלו רק חלק מתבניות הילדות?

שלום ימית, את מעלה שאלות חשובות וקשות.. בגילה הצעיר עוד קשה לדעת לאן זה ילך ומה מזה יישאר. כמו אצל מבוגרים, כך גם אצל ילדים, לכל אחד יש את הטמפרמנט שלו (ממליץ לך לקרוא ברשת על טמפרמנט מתחמם לאט) אופי משלו ודפוסי התמודדות. אך בניגוד למבוגרים, בגילה הכל עדיין נזיל ועוד יעבור שינויים רבים. בשלב הזה אני מציע לאפשר לילדה להתאקלם ולהתנהל באופן טבעי, ללכת בקצב שלה ולחכות לשינוי שיבוא ממנה. חשוב שלא לכפות עליה מגע, לא להיכנס להסברים ארוכים וממשפטים כמו "לא יפה להתנהג ככה" וכו'. באופן פרדוקסלי שינוי מתרחש בסביבה שמקבלת אותך כמו שאתה ולא כופה עלייך התנהגות שלא מתאימה לך. יש מקום להתייעצות אם אתם מרגישים שהדאגה שלכם גדולה ומשפיעה על הילדה באופן שמקשה עליה להיפתח. בברכה, קובי.