כאב לב

אני יודעת שיש מקרים קשים ומורכבים עם ילדים אך מקרה כזה פשוט קורע לי את הלב... התלמיד שלי לומד בכיתת מופ"ת מצטיין במתמטיקה ומדעים. ******** (ההודעה נערכה) התקיימו וועדות החלטה בעיניינו השנה והחליטו לתת הזדמנות לפני הוצאה מהבית. התלמידה מרבה להעדר, שקט ומאוד מתוק. ******(ההודעה נערכה). התלמיד לא פנוי ללמידה ובאיבחון פסיכודיאגנוסטי שעבר יש סימני דיכאון. סבתו היא דמות משמעותית עברו אך גרה רחוק. עם מבצע צוק איתן הוועדות התמסמסו והתלמיד לא יוצא מהבית וילמד השנה בבית הספר. עד שיתקדמו עם הוועדות אינני יכולה לדרוש דבר מהילד שמתפקד כהורה. איזה דוגמא ומודל יהיה ליתר הילדים בכיתה? הדבר ייתפס כאיפה ואיפה. איך בכל זאת לדרוש מבלי ללחוץ?

שלום, לפני שאענה, אציין שערכתי את פנייתך, מאחר שהיו בה הרבה פרטים מזהים. אנא, השתדלי לגלות רגישות לנושא זה בפורום ציבורי כמו שלנו. ולעצם שאלתך. כפי שכתבתי בתגובתי הראשונה אלייך, שם למטה, ביה"ס והצוות החינוכי מהווים לעתים קרובות עוגן לילדים שספינת חייהם נטרפה. ביה"ס - על משימותיו ומטלותיו - הוא המקום המיטיב היציב והעקבי ביותר, וחשוב שהצוות יהיה ער לכך. איש חינוך רגיש ונבון, יודע ויכול לעזור לילד נזקק מבלי להבליט את חריגותו, כדי שההתייחסות של קבוצת הילדים (ולפעמים גם של הילד עצמו) תהיה כאל ילד רגיל ונורמטיבי. 'הנחות' גדולות, הנעשות בגלוי, לא תמיד משרתות את הילד, ועלולות להחריף את תחושת הנחיתות, החריגות והייאוש שלו. הדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות למענו, זה להתייחס אליו כאל ילד רגיל, להתפעל מיכולותיו, ולהישאר קשובה לאספקטים הרגשיים ולתנודות במצב רוחו. העזרה שלך, אם בכלל, צריכה להינתן ברלוונטיות לקשיים, ובעיקר בעמדה מכבדת וקשובה כלפיו. כמו תמיד, גם במקרה זה רצוי לעבוד במשותף עם הגורמים המטפלים, ובהתאם למדיניות שלהם. בהצלחה ליאת