חשש מגמילה ופחדים אחרים

נכדתי בת שנתיים וחצי. בשעות אחרי הצהריים היא נמצאת אצלנו ולכן ניסינו להתחיל גמילה מחיתולים - ללא הואיל. בפעם הבודדה שהסכימה לשבת בסיר - כאשר ראתה את הפיפי התחילה לבכות ולא הצלחנו להרגיע אותה די הרבה זמן. כמובן שלפני כן הסברנו לה הראנו לה כל מיני סרטים על גמילה וקראנו לה ספרים.גם שמנו לב שהיא פוחדת מכל מיני דברים: אנשים זרים, לעשות מקלחת...כל דבר כזה מלווה בבכי די היסטרי. רציתי לשאול מה יכולות להיות הסיבות לפחדים האלה? בדרך כלל היא חייכנית, מדברת אוהבת לשחק עם הדודים שלה חכמה ומבינה עניין. האם להמשיך להתעקש על גמילה או לעזוב אותה בינתיים. תודה רבה

שלום ג'ואל, ההחלטה על גמילה מחיתולים צריכה להיעשות בהתחשב בבשלות הקוגניטיבית, הרגשית והמוטורית, שאצל מרבית הילדים קיימת במהלך שנת החיים השנייה. מרגע שהוחלט על תחילת התהליך, רצוי שלא לסגת ממנו, גם אם זמנית מתעוררים קשיים, פספוסים או פחדים. חשוב לטפל בהם נכון, ולשדר לילד אמונה ביכולתו להצליח. רצוי שתהליך הגמילה ייעשה בתיאום בין הגן לבית, ויהיה גורף. יש לכך חשיבות, שכן המסר הוא "את/ה ילד/ה גדול/ה, ומעכשיו את הקקי והפיפי עושים בסיר או באסלה." כאשר הדרישה מוצגת רק במקום אחד, למשל רק אצל סבתא או רק בגן, הדבר עלול לבלבל ולחבל בתהליך. במקרה של הנכדה שלך, דווקא בשל הרגישות הרבה, חשוב שהסביבה תשדר שלווה ונחישות, ולא תיטלטל יחד איתה במקרה של קושי או חרדה. בהצלחה ליאת

לפני שהתחלנו עם תהליך הגמילה מחיתולים, קיבלנו מהדודה את הפול אפס ובדיעבד מאוד הודנו לה על כך. במבט ראשון הם תחתוני חיתול חמודים, אלא שמתברר שיש להם ערך משמעותי בתהליך הגמילה מחיתולים. מה שקורה הוא שעם התחתון חיתול הזה הילד כן מרגיש שהוא עשה פיפי, הוא רואה שציורי החיות הולכים ונעלמים ואז הוא מבין יותר את מהות השליטה בצרכים. הקטנה שלנו שיתפה פעולה ומאוד נהנתה מתהליך.