ליאת,

שלום,ליאת יקרה מתגעגעת לכמה מילים שלך((-: את יודעת,רציתי לשתף אותך,ששמתי לב בזמן אחרון שמאז שעזבתי את עצמי והרשתי לעצמי להרגיש שיש גבול לסליחה פתאום רגש העיקרי כלפי ההורים שלי הוא חמלה,במיוחד לאימא.זה קרה לבד.אני עשיתי את שלי והזמן את שלו...נהיה לי הרבה יותר רגוע ופנוי לחיים משלי. שלך,חני,בחום

שלום חני, יש משהו מנחם בדברים שלך, ואולי דווקא חשוב שזה נאמר כאן, בפורום שמרבית קוראיו הורים. אישית, אני נוטה להאמין שאין הורות מושלמת, ושהורים עושים כמיטב יכולתם רוב הזמן. לפעמים הם נכשלים בגלל מורכבות אישיותית או נסיבתית, לפעמים הם לא מדייקים, מזניחים או מתאמצים מדי, ולפעמים, ממש לעיתים רחוקות, הם פוגעניים ממש. היכולת לסלוח להם מתגברת כשאנו עצמנו הופכים הורים, ומבינים את כובד משאה של ההשתדלות. היכולת לסלוח, כפי שגילית גם את, מפנה בתוכנו מרחב חדש, רענן, מאפשר חיים. תודה ששיתפת ליאת