קושי ליצור חברויות

שלום, ביתי בת 12 היא ילדה מתוקה וחברותית אבל בשנה האחרונה אני מתמודדת איתה עם קשיים חברתיים. היתה לה חברה טובה מכיתה ב' ולקראת סוף שנה שעברה הצטרפה חברה נוספת ומאז אנחנו בבלאגן, הן רבות על תשומת הלב אחת של השניה, הם כל הזמן רבות ומשלימות , דיברתי גם עם המורה שחשבה כמוני שיש צורך להפריד את המשולש הזה והיא גם שוחחה עם הבנות אולם זה לא יצא כל כך לפעול והן עדין המשיכו להיות ביחד , לריב ולהשלים. ניסיתי לדחוף את ביתי לחבור עם בנות אחרות בכיתה אולם בשלב הזה יש כבר חברויות של שנים ואף אחת לא הסכימה לשתף אותה. בחודשים האחרונים אני רואה שביתי עצובה , היא אומרת שאין לה מה לעשות ומשעמם ואפילו שהיא מנסה להתקשר לבנות אחרות על מנת להיפגש אחה"צ היא בדר"כ נענת בשלילה. היא מעדיפה להיות לבד ולא לנסות ליצור קשר עם בנות אחרות למשל לא מכיתתה ( חוסר בטחון אולי) , אמרתי לה שהיא צריכה להיות יותר קלילה ומקבלת כי לדעתי (אולי אני טועה) היא מעט שיפוטית ומתערבת , אבל כשאמרתי לה את זה היא לקחה את זה למקום אחר בכלל , לזה שאני יורדת עליה וזה נגרר לוויכוח , והיא נרגעה רק אחרי שהסברתי לה ברוגע מה היתה כוונתי. הרושם שלי הוא שהיא כל כך רוצה שיאהבו אותה ויקבלו אותה שהיא אולי מתערבת בין חברות או מצד שני מוכנה לסבול מהתנהגות מגעילה מחברה כל עוד היא נשארת חברה שלה. כואב לי כהורה לראות את הטלטלות שהיא עוברת , מצד אחד אני מבינה שהיא צריכה לדעת איך להתמודד בחיים עם מצבים כאלה מצד שני היא עדיין ילדה. אשמח לשמוע את דעתך בנושא תודה רבה מריאנה

שלום מריאנה, קראתי את הדברים שלך שוב ושוב, והאמת שאין לי תשובה חד משמעית בנושא. בדר"כ, נטיית הלב שלי (וכך נהגתי גם עם ילדי) אומרת להניח לילדים לנהל את חיי החברה שלהם כרצונם, גם כאשר הם עושים דברים שנראים בעינינו כחנופה, כניעות או שיפוטיות. עלינו לזכור שחיי החברה של הילדים שלנו הם "מחנה האימונים" לקראת החיים הבוגרים, ודרך ההתנסויות הם לומדים הרבה על החליפין החברתיים והבינאישיים. לפעמים, אנחנו דורשים מהילדים שלנו לנהוג באסרטיביות או בבגרות חברתית שלא תמיד קיימת אצלנו, המבוגרים. אם תחשבי על כך ביושר, וודאי תגלי שגם את עצמך מוכנה לסבול לא פעם התנהגויות לא נעימות מצד חברותייך רק כדי לא לאבד אותן. זה קורה לכולנו. בדומה, גם אנחנו יכולים להתנהג לעיתים בשיפוטיות, ואפילו בתוקפנות, למרות שאנחנו יודעים שראוי להתנהג אחרת. כהורים, חשוב שנעזור לילדים להבחין בין התנהגויות רצויות ומקובלות, לבין התנהגויות שעלולות לסבך אותם חברתית. כדי שהם גם יקשיבו ויפנימו, רצוי לעשות זאת ברגע הנכון ובטון הנכון, כדי לא לפגוע או ליצור התנגדות. כאשר בתך עצובה או בודדה, הדבר האחרון שהיא צריכה לשמוע זה "בגללך". נסי לא לדרוש ממנה להיות "קלילה וזורמת" כאשר היא עצמה כלל לא מרגישה כך. עדיף, במקום זאת, לתקף את רגשותיה, לתת מקום לקושי, ולעודד אותה להישאר נאמנה לעצמה ולעקרונותיה. תוכלי להציע עזרה בהקשבה ובפיתרון בעיות *אם היא מבקשת!* זאת ממך. הביעי אמון בתכונותיה הטובות ובכישוריה, ועודדי אותה כשהיא עצובה או בודדה. הזכירי לה (ולעצמך) שבנות הם עם מורכב ולא פשוט, ושחברויות הן עניין דינמי ומשתנה. אם, למרות הכל, את סבורה שבתך סובלת מחוסר ביטחון משמעותי וממיומנויות חברתיות לקויות, שווה לשקול פנייה לגורם מקצועי. לתחושתי, לא בטוח שזה המצב כרגע. בהצלחה ליאת

בוקר טוב ליאת תודה רבה על המענה המהיר. אנסה בהחלט ליישם את העצות שנתת לי. מריאנה