בת 5

אני אם יחידנית, מגדלת את בתי בת 5 ללא אבא, היא אמנם נחשפת לדמויות גבריות במשפחה שמרעיפים עליה תשומת לב ולמרות זאת אני חשה בעיקר בגני שעשועים את כמיהתה לאבא בזה שהיא מתחברת לילדים עם אבותיהם ומדברת איתם, עוזרת להם עם הילד ואח"כ מבקשת שיעודדו גם אותה על "הקפיצה שלה". אני התלבטתי ובסוף החלטתי להעיר לה על כך שאנחנו לא פונים לזרים אלא רק לאנשים שאיתם הגענו לגן השעשועים....או בני משפחה. זה מאוד הביך אותה ולא המשכתי לדון בזה. אני לא רוצה שתהיה מתוסכלת לכן רציתי לקבל עצה אך להעביר לה המסר מבלי לגרום לה לה נזק.

שלום סיוון, אני תוהה מה הביך את בתך? לי נדמה שהיא קלטה משהו בתגובה שלך, משהו שהוא מעבר לעניין הדיבור עם אדם זר. בין השורות אני מרגיש שאת עצמך עומדת מול סימני שאלה חשובים באשר להשפעות האפשריות של גידול הילדה ללא אבא. התגובה שלך בגן השעשועים מכילה את הרצון לגונן וללמד את הילדה לשמור על עצמה, אך בנוסף לזה, נדמה שהיא באה מהקושי לעמוד מול מה שאת מפרשת כתחושת חוסר, מצוקה או כמיהה. הקושי הזה טבעי מאוד ופוגש כל הורה בנקודות הקונפליקט שלו. למרות זאת, ההפרדה הזו שבין מתן כלים להתמודדות ובין השיח על החוסר, חשוב שתעשה אצלך עוד לפני שאת מעבירה את המסרים השונים לילדה. דרך סדרות, חברים, פעילויות בגן, ספרים וכד' הילדה נחשפת למבנה המשפחה השכיח ומבינה שבמובן מסוים היא שונה. הרצון להיות כמו כולם מאוד מאפיין את הגיל שלה ומכאן חלק מניסיונות התקשורת שלה. לכן, אני מציע לך לנהל איתה שיח פתוח בנושא, שיח שנותן מקום גם לתחושת החוסר או השונות וגם מתמקד במה שיש לכן. השתדלי שלא לבקר את הצרכים או הרצונות שלה, לשמור על שיח שבו היא תרגיש בטוחה להביע אותם ולדעת שאת יכולה להכיל אותה. בנוגע למשחק עם זרים, אני חושב שכדי שחוק יהיה יעיל ויאפשר התפתחות וגמישות מחשבתית, הוא צריך להיות גמיש ומותאם. כלומר, כשאת לידה היא יכולה (באישור או לא, כפי שנכון לכן) לשחק עם אנשים זרים, את שם כדי להגן ולשמור עליה. לצד זה, חשוב שהיא תבין שכשאת לא בסביבה היא צריכה לשמור על עצמה ולהיזהר. בהצלחה קובי.