חברה שתלטנית

שלום רב, ביתי בת ה-3.5 הינה ילדה פקחית, רגישה, חברותית ובוגרת. אני קוראת לה "ילדה מתנה" מרוב שהיא עצמאית ובוגרת וממש חברה בשבילי. אני נוהגת מידי יום לשאול אותה כיצד עבר היום בגן והיא משתפת אותי בחוויות שלה מהיום. לרוב היא מעדכנת אותי מה עשתה חברה שלה שהיא גם שכנה שלנו וזה מאוד מעייף אותי אני חייבת לציין. בסיפורים שלה היא מספרת ש-X עשתה כך ואמרה כך וכו'. ואני אומרת לה שתאמר לה שלא נעים לה שהיא מדברת כך וזה לא חברי מצידה ושאם זה לא עוזר שתלך לצד השני ותשחק עם חברות אחרות. אתמול נוכחתי לראות את היחסים של השתיים בשכונה. גיליתי שביתי מאוד אוהבת ונמשכת לחברה שלה. מחפשת את קרבתה וחשוב לה להראות לה מה היא עושה או מה יש לה. החברה מנגד צועקת עליה, מדברת בצורה לא חברית, לא נדיבה ובכלל לא מתענינת בה. היה לי קשה לצפות בהתנהלות שלהן אבל לא התערבתי. ההתנהלות בינהן וההתנהגות שראיתי אצל החברה גם כלפי ביתי וגם כלפי הוריה(התחצפות, אלימות, חוסר כבוד) גרמו לי לחשוב שאולי עלי להרחיק את ביתי ממנה כולל להעביר אותה לגן אחר בשנה הבאה. אני מרגישה שישנם פערים גם בחינוך וגם באישיות בין הבנות. הבת שלי כ"כ תמימה ורגישה והחברה בדיוק הפוך. אני מפחדת שהיא תפגע בה בשלב יותר מאוחר כי יתכן וימשיכו יחד לגן חובה ואפילו יסודי. אשמח לשמוע את דעתכם לגבי מה עלי לעשות- האם להרחיק בין השתיים? האם להתמקד בלהעניק כלים טובים יותר עבור ביתי? מדוע המשיכה הזו של ביתי לילדה שלא תמיד נעים לה להיות במחיצה? אשמח לכל הכוונה וייעוץ! בברכה, הילי

שלום הילי, אני מבין שזה יכול להיות מכעיס ולא קל לראות דינמיקה שכזו. אבל חשוב לזכור שלבתך, בדיוק כמו לחברתה, יש חלק ביצירת הדינמיקה הזו. אני מבין את הרצון לגונן ולסייע לה, אבל חושב שצעד כמו העברת גן או דאגה במחשבה קדימה עד לבי"ס יסודי זה צעד קיצוני מידי. בתך נמצאת בשלב בו היא מעצבת ומתרגלת את כישוריה החברתיים. דרך אינטראקציות שונות היא לומדת על מהות הקשרים בין בני אדם, נורמות של התנהגות ועל הצרכים והרצונות שלה בקשר. העברת גן לא מבטיחה לך שהיא לא תמצא קשר דומה עם ילדה אחרת. לכן, במקום להדריך אותה ולומר לה מה היא יכולה לעשות, אני מציע ללוות אותה ולסייע לה ללמוד להתבונן ולחשוב על הסיטואציות. כלומר, להתמקד בשאלות כמו "איך את מרגישה כש X מתנהגת כך.." או "מה היית רוצה לעשות, או מה את יכולה לעשות" וכד'. במקביל, מתוך הקשר שלכן, לחזק אותה על גילויי עצמאות, לאפשר לה חופש לחקירה ובחינה של הסביבה ושל חבריה. לחזק את בטחונה העצמי, להעצים ולפתח את החוזקות שלה. בנוסף, לפעמים אנחנו כמבוגרים נוטים להעניק פרשנות "מבוגרת" להתנהגויות וקשרים של ילדים, ומניחים כי התנהגות שמופיעה עכשיו תהיה יציבה ותלווה אותה לאורך שנים. בפועל זה לא תמיד נכון, ולעיתים התפיסה הזו יוצרת לחץ מיותר אצל ההורים. לכן, חשוב להתמקד בחיזוק ביטחונה העצמי ובהקניית כלים להתמודדות מתוך חשיבה עצמאית ובהתאם לאופי של הילדה. בברכה קובי