חרדה

לפני כחצי שנה ביתי הקטנה בת ה 7 הלכה לאיבוד , לאחר רבע שעה מצאנו אותה מאז ביתי בת ה 10 חרדה לגורלה. זה בא לידי ביטוי בכך שהיא הולכת אחריה לכל מקום. כשהקטנה יוצאת מהבית , למכולת למשל , הגדולה בוכה מכה עצמה וצורחת. מה עושים ? איך אפשר להרגיע אותה ?

שלום מירית, אני מתארת לעצמי שכולכם עברתם חוויה מפחידה באותה רבע שעה. בתך הגדולה, נבהלה כפול כנראה: גם מעצם הדאגה לאחותה, וגם אולי מהרעיון שאתם, ההורים, הרגשתם מבוהלים וחסרי אונים. כרגע, חשוב מאד להחזיר לה את תחושת האמון והביטחון בכם, ההורים, כדי שתוכל להסיר את האחריות מעצמה. יכול להיות שהדאגה הראשונית שלה נגעה ללבכם, ואולי אפילו עוררה מידה של התפעלות ונחת (אחרי הכל, לא כל יום רואים אהבה ודאגה אחאית כזו). כרגע, אני מציעה להעמיד את הדברים בצורה חדה מאד וברורה: "אנחנו (!) ההורים של שתיכן, ואנחנו שומרים על "עדי" הקטנה ועלייך. עדי הלכה למכולת והכל בסדר. אני מבינה שאת דואגת לה, אבל אם את רוצה לצעוק ולצרוח, עשי זאת בבקשה בחדר שלך כי זה מפריע". ככל שתהיי שקטה ושלווה יותר (ובעיקר לא היסטרית או מודאגת), כך הגדולה תוכל לחוש את הביטחון והאמון בך. חזרי על כך בכל פעם שזה קורה, ואל תיבהלי מהסצינה הסוערת. להערכתי, הדרמה האמיתית היא מולך, ולאו דווקא מול "עדי". אם את מרגישה שההתנהגות חורגת מאד מהסביר ואינה נרגעת גם מול ניסיונות ההרגעה שלך, התייעצי עם פסיכולוג ילדים. יתכן שעיבוד הטראומה במרחב הטיפולי תניב תוצאות טובות יותר. בהצלחה ליאת