בעית גבולות אצל ילד בגיל 4 עד כדי עשיית צרכים במכנ

יש לי ילד בן4 שבגיל 3 וכמה חודשים כבר היה גמול לגמרי. ברקע - אח גדול בן 7 גם עם בעיית הרטבה בלילה. לפני שנה וחצי מעבר דירה. נולד תינוק חדש במשפחה, היום בן 5 חודשים. הילד בן ה-4 מלא שמחת חיים, ילד קונדסון שמחפש למתוח גבולות. אם איננו יושבים איתו ומעסיקים אותו הוא יחבל - יציק לאחיו הגדול, יקשקש על קיר, יזרוק צעצועים - זה לא ממש באותו הרגע ולא כל הזמן אך זה קורה. הבעיה שהוא ממאן ללכת לשירותים מאז שעברנו דירה כאשר היה בתהליך הגמילה. בהתחלה היה הולך לשירותים ואז התחיל לפספס צרכים במכנסיים. עד היום לא הצלחנו להגיע אליו בעניין הזה. אני כמעט בטוחה שזה רגשי כי הוא כן שולט בזה. הוא משתדל מאוד לא לפספס בגן/בצהרון כי הוא יודע שאני עוקבת אחריו ומשתפת פעולה עם הגננת. אבל בבית אם אני לא אכריח אותו לשבת על האסלה (ממש להושיב אותו לדבר עימו להקריא לו סיפור עד שיעשה) אז הוא ימצא פינה בבית ויעשה במכנסיו. אנחנו ממש אובדי עצות בעניין הזה. אנא עזרתכם הדחופה! אנחנו ממש צריכים לעקוב אחריו ואם הוא שקט אנחנו כבר חושדים במעשיו - לנו זה לא טוב, הוא מתוסכל מזה ואיננו מצליחים לצאת מהמעגל הזה.

שלום מיקלה, כפי שכתבת, נשמע שעשיית הצרכים בשירותים היא חלק מתוך מכלול שלם של התנהלות מול הילד. חשוב מאוד להבין האם ההתנהגויות האלו מופיעות רק בבית או גם במסגרות אחרות, אם כן אני מעלה חשד זהיר להפרעת קשב וריכוז שחשוב לאבחן אותה בגיל צעיר, להבין אותה ולטפל בה. אני מציע להתייעץ גם עם הגננת ולבחון את האפשרות. מעבר לזה, אני חושב שאת ובן זוגך צריכים לעשות חשיבה משותפת על אופן ההתנהלות שלכם מול הילד. לבחון, אילו התנהגויות אתם מחזקים ואלו התנהגויות אתם לא. לדוגמה, הרבה פעמים הורים לילד שובב ופעלתן רק מחכים לרגע בו הוא יעסיק את עצמו שיהיה להם קצת שקט. הם שבים ומשקיעים את מרצם בו ברגע שהוא עושה מעשה אסור או מסוכן, כך הילד לומד שאם הוא שקט אז יתעלמו ממנו ולהפך.. בנוגע לעשיית הצרכים, חשוב להעביר את האחריות אל הילד, כך שאם הוא מרטיב הוא מחליף את בגדיו. אם הוא עושה בשירותים יש לחזק אותו על זה. לדעתי כדי לחשוב שוב על אופן המעורבות שלך בנעשה בגן, המעורבות הזו מבהירה לילד כמה כוח ושליטה יש לו דרך הצרכים שלו. במרבית המקרים, כשיש נסיגה כזו בעשיית צרכים, היכולת לשנות ולהשפיע על זה נמצאת אצל ההורים. בתשובתי נגעתי רק בכמה נקודות מתוך מכלול שלם. אני ממליץ לכם בחום לגשת להדרכת הורים אצל פסיכולוג/ית קליני, הדרכה קצרה שתקנה לכם כלים להתמודדות יעילה מולו ובכלל. בברכה קובי

קובי ראשית אני מודה לך על התשובה. הסבת את תשומת לבי שבעבור הילד הוא רואה כמה כוח ושליטה יש לו בעשיית הצרכים. אנחנו מנסים המון להעביר אליו אחריות ומשתמשים במילים אלו כשאנו מדברים איתו בכל דבר. אתה שולט בזה זו אחריות שלך. אנחנו מגייסים אותו לעזרתנו ובכך הוא מרגיש בוגר וגדול ואחראי ומרגיש טוב עם עצמו. אך אי אפשר כל הזמן ממש להתנהל בצורה כזו, הוא לא ילד יחיד. אני רוצה שהוא ילמד להעסיק את עצמו מבלי להציק או לחבל. אנחנו מאוד מחזקים אותו כשהוא לוקח אחריות והולך לבד לשירותים או כשהוא עוזר ואוסף צעצועים או אפילו כשהוא סתם מתנהג יפה ולא מאתגר - זו המילה שאני משתמשת בה הרבה "כל הכבוד שאתה לא מאתגר אותי" או "אני מבקשת ממך לא לאתגר אותי עכשיו". אז לעתים זה הולך מצוין ואז שוב יש נפילה- לא מעניין אותי זריקת הצעצועים אך עשיית הצרכים מלחיצה אותי יותר בשבילו מבחינה חברתית בשלב מאוחר יותר כשכבר הוא ירצה להתגבר על זה ולאיוכל/ יצליח ויהיה ללעג במקום להשתלב.

כמה נקודות: * חיזוק צריך להיות על מה שהילד עושה ולא על מה שהוא לא עושה. כלומר, חיזוק כמו כל הכבוד שאתה לא מאתגר אותי ימשיך להתקיים רק כשלצד זה הוא כן מאתגר ולכן זה חיזוק שתלוי בהתנהגות שלילית- מבחינתו, אם תעלם ההתנהגות השלילית יעלם גם החיזוק.... המטרה לחזק את ההתנהגויות החיוביות עצמן. * הצבת גבולות בפרט וחינוך בכלל נגזרים מהמעשים של ההורים ולא מאמירות. זה לא שולל את הדיבור אבל הדיבור חייב להיות מגובה במעשים ברורים ועקביים. * רמת התסכול של ההורים מושפעת מרמת הציפיות (המודעות והלא מודעות) שלהם מהילד. אני מבין את הרצון שהוא יתנהל כמו כל ילד, אבל חשוב שהציפיות שלכם ממנו יהיו הדרגתיות וראליות. צמיחה ושינוי מתוך חוויה של הצלחה שלכם כהורים ושלו כילד. אני מסכים ומקבל את החשש שלך ולכן חושב שבשלב הזה חשוב להעריך את יכולותיו וכוחותיו של הילד, את הרקע לקשיים שלו, לצד הדרכת הורים שתסייע לכם בדיוק בנקודות האלו. בברכה קובי