סירוב לקיחת אחריות

ילדה בת ה-15 מסרבת התערבות של ההורים בכל הקשור לבי"ס. החלטנו להעביר לה את האחריות כפי שביקשה והתוצאות לא היו טובות. היא הבריזה המון, לא השלימה עבודות ושעורי בית, לא קמה בזמן, והרבה פעמים אף נרדמה בכיתה. לא הסכימה לקבל שעורים פרטיים ועתה חייבת לעבור מבחני מעבר. ציוניה בהרבה מקצועות לא היו טובים. מה לעשות כדי שהיא תבין שההשקעה צריכה לבוא ממנה ושהיא לטובתה? בי"ס אינו מעונין להחזיקה במצב כזה. אשמח לרעיונות איך להפחית קונפליקטים ולהעביר האחריות אליה.

שלום רב, אני קוראת שוב ושוב את דברייך, ותוהה איך נראתה "העברת האחריות אליה" וכמה זמן נמשך ה'דיל'. כהורים, עלינו לזגזג לעיתים קרובות בין הצורך להשגיח ולשמור על גבולות לבין הצורך לאפשר עצמאות ולקיחת אחריות. כרגע, בתך מתמודדת עם תוצאות התנהגותה, ואין לי ספק שהייתה מעדיפה להימנע ממבחני המעבר. כהורים, עליכם להכתיב את כללי המסגרת בכל הנוגע לנוכחות בביה"ס: חובה להגיע לבית הספר, לצאת מהבית בזמן, ולכן גם ללכת לישון בשעה סבירה. מבחינתכם, חשוב לגלות מעורבות, להיות בקשר עם הצוות החינוכי, ולספק את התנאים הבסיסיים ללמידה (כולל מתן עזרה, אם צריך). כל מה שמעבר לכך אינו בתחום אחריותכם: אין טעם לבדוק שיעורים, לנדנד לה על הכנת עבודות, או להכריח אותה להגיע למורה פרטית בניגוד לרצונה. המציאות כרגע מעידה על כך שמשהו לא טוב קורה לה, ויתכן שהחרדה שלכם מהתדרדרות במצבה האקדמי מפריעה לכם לראות את המצוקה שלה בזירות אחרות. יכול להיות שהקונפליקט ביניכם רק מחמיר את מצבה עוד. לכן, הייתי מציעה להניח קצת לעניין הלימודי ("אנחנו מצטערים שנדפק לך החופש עם המבחנים האלה, אבל יותר חשובים לנו היחסים איתך ומה שקורה לך"), מתוך ניסיון להתקרב אליה ולשמור על ערוצי תקשורת פתוחים. כדאי לזכור שבגיל 15 המוטיבציה ללימודים לא מי יודע מה גבוהה, ועניינים אחרים - כמו קשרים בינאישיים וחברתיים - נכנסים לתמונה. כדי שתהיה פניו?ת ללמידה, רצוי שגם ההיבטים הללו יקבלו מענה והקשבה בבית. לימודים תמיד אפשר להשלים והישגים אפשר לשפר. דימוי עצמי ותחושת ערך שבריריים הרבה יותר, וגם להם יש להקדיש תשומות הוריות של מחשבה ורצון טוב. בהצלחה ליאת

ליאת, שלום תודה רבה על עזרתך. אני אמרתי לבתי לאחר שקראו לנו מבית ספר, ואמרתי לה שיותר חשוב לי היחסים בינינו ואם היא רוצה לעבור לבית ספר שפחות דורש אכבד את רצונה. אבל, אמרתי לה גם, שאם היא בוחרת להישאר איפה שהיא עתה, אתן לה את כל העזרה והתמיכה שהיא צריכה. היא רוצה להצליח אבל דברים צדדיים יותר מענינים אותה, ולא רואה את הבגרות שלה בהבנה שכדי להצליח חייבים להשקיעה! מה עלי לעשות כדי לצמצם את הפער בין הרצון לתוצאה של ההצלחה עצמה? הבעיה היא שהיא ישנה פעמיים בשבוע בבי"ס ואין לי את היכולת לבדוק באיזו שעה היא הולכת לישון ומתי קמה לשיעורים? ואם היא לא אחראית מספיק כדי שיהיה לה משמעת עצמית, אז מה לעשות??להוציא אותה בכל מקרה ממסגרת כזו?? אשמח מאד לקבל הדרכתך. תודה על הכל!!!