היי ליאת יקרה

התגעגעתי אליך.חשבתי על מה שכתבת לי והבנתי שלהתקע ולהמחץ אפשר גם בבית,גם מחוצה לו וגם ביניהם...וכדי שזה לא יקרה אנחנו צריכים לשמור על הגבולות שלנו...ואני לפעמים עד שמים מגיעים עד הנפש גבול לא מרגישה...אנחנו צריכים להתנהל על פי הערכים שלנו ולא שהם ינהלו אותנו...כמובן הייתי צריכה לחשוב יותר על עצמי,אבל אני רציתי להיות כמו כולם...את יודעת,בכל מקרה אני לא מצטערת((-:אני אוהבת מאוד את הבית שלי.משתדלת לתת להם את מה שלא קיבלתי.היום ישבתי וצפיתי בשקט בבובה שלי בת שנה בחליפת מיקי מאוס אדומה ונעלי פנדה מידה 19.עם כל הקושי שהביאה הלידה שלה-הרגשתי מאושרת...לפעמים העומס הפיזי שוחק...ובאמת אני בן אדם עמוק ומסובך ולא תמיד קל לי להבין מה אני בעצם רוצה,מה חסר לי ומה טוב לי...חוץ מכמה שעות שינה רצופות בשקט((-: שחסרים לי תמיד.מה שבטוח-אני לא נמחצת יותר.בא לי למלות את החיים במקסימום. תכתבי לי מהשהו מבין חם ותומך...אני מחפשת כוח.ונכון שאת לא צחקת שאני התבלבלתי בקשר לשבת.זה היה מביך. שלך חני

שלום חני, מחזקת ומעודדת אותך לצאת למסע לגילוי צרכייך, משאלותייך וחלומותייך, אשר למרבה המזל לא נמעכו ונמחצו (אלא רק נדחו קצת) בשנים בהן השקעת בילדייך. שיהיה שבוע קל ושקט. ליאת

ממש עזרת לי.אני מרגישה הרבה יותר כוח.נתת לי מקוד מדויק.עכשיו אני יודעת מה חסר לי.וגם אם חסר לי משהו זה לא אומר שחסר בי משהו.איך את אמרת?...שנדרשת הרבה יצירתיות...בערך...אני עושה המון דברים בחיים...סתם עברתי תקופה לא קלה לאחרונה.לא הכול נוח לי לכתוב כאן כמובן.עוד פעם תודה.את מאוד מאוד מקצעוית... מעריכה אותך מאוד חני