לליאת:הבהרה

את יודעת,חשבתי על מה שאת כתבת לי.מצד אחד בית ברוך ילדים הרבה פעמים לא משאיר לאשה הרבה מקום להמריא,לפרוץ,לפרוס כנפיים,להגשים ולעוף,לחוות את החיים בעוצמה...אם אנחנו מדברים על קריירה רצנית מחוץ לבית ובילויים. מצד שני הוא מאפשר,מצמיח,מפתח,מעודד ובונה דברים אחרים לא פחות חשובים.כמובן אם אשה רוצה לצמוח מתוך קושי ולא לצנוח.וכמובן אין הלכה להטמוטט.אשה אחראית רק על ילדים שיש לה.אני כותבת כבעלת תשובה.יש בחיים שלי המון אהבה,הרבה עוצמה,נצחונות,נפילות,התמודדויות,שמחה וכו" אני לא נמחצת תחת גידול ילדים יותר להפך...אם אני נמחצת אז בדרך כלל תחת עומס פיזי ואורחים רגשיים מעבר(נקרא לזה ככה...כול אחד וה"פקלה" שלו...)לפעמים אני מוצאת את עצמי מתמודדת עם בלבול ערכים.עכשיו אני לא מרגישה מחוצה יותר תקוע.יש לי המון ויש לי המון מה לתת.נראה...אני עוד לא מבינה בדיוק מה קורה...אולי פשוט נגמר האבל ופינה המון מקום לחיים ובא לי לחוות אותם בעוצמה במקסימום שאפשר כאימא,כאשה,וכבן אדם...נו,את רואה סולם?..טוב שאת לא רבנית(((-:ובטוח לא מחכה לי שיחת מוסר. חני בחיבה

שלום חני, על כל אחד ואחת מאיתנו מוטל למצוא את הייעוד והמשמעות שיהפכו את החיים לכאלה שראוי לחיותם. יש מי שמוצאת את ייעודה בבית, בגידול ילדים והשקעה ברווחתם, ויש מי שזקוקה לגרייה שמחוץ לבית. ההימחצות והשיתוק הם תמיד האוייב, ואוייבים יכולים לארוב לנו בבית ומחוצה לו. אני שמחה לראות כמה טוב לך איפה שאת. מגיע לך כל-כך. :-) ליאת