לליאת

את יודעת אהבתי מואד את ה"כנראה" שלך בתשובה שלך לי.שכנראה כדי לא לשכוח על עצמינו במקרה שלי נדרשים "כנראה" כל מיני דברים...תאמיני לי לגדל 7ילדים לא יותר קשה מבחינה סוביקטיבית מלגדל אחד.זה בדוק ומנוסה.מה שכן לפי יהדות אשה קודם כל בן אדם אחר כך בת זוג ורק אחרי זה אמא.אבל אנחנו הרבה שוכחות את זה ועושות כל מיני ווריאציות אחרות מסולם הזה...והרבה פעמים ילדים תופסים בו את רוב המדרגות...אז שעד שאנחנו עולות לקומה 10-רית לתת משהו לעצמינו...נו באמת למי יש כוח להשקיע בעצמו אחרי עליה כזות((-: וילדודים הם אוהבים לתפס,זה תפור עליהם...השבת שלושה התיישבו עלי,הרגשתי שעוד מעט אני נמחצת ואז אמרה בת שש:"נכון שכיף שעל אימא שלנו יש הרבה מקום((-:"זה ניחם אותי על משקל שאין לי כוח להתעסק איתו. חני בחיוך

חני, גם אני נשארתי עם חיוך, כשדמיינתי אותך נמחצת מתחת לשלושה ילדים קטנים. לפעמים קל יותר להימחץ פיזית, תחת משקלם של שלושה שובבים, על פני ההימחצות ארוכת השנים, שעוצרת לפעמים אימהות מהתפתחות אישית ותשוקה לחיים. רוצה להאמין שמרבית האימהות מצליחות בסופו של דבר ללהטט בין תפקידן כ"כורסא אנושית" התופחת ומתרחבת לטובת הזאטוטים המתרפקים עליה, לבין היותן "טיל רקטי" המבקש להמריא, לפרוץ, להגשים ולחיות בעוצמה. לילה טוב ליאת