חרדות לא מוסברים אצל פעוטה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

16/02/2014 | 13:15 | מאת: תומר

שלום. יש לי ילדה מקסימה בת 2 ורבע, מאד חכמה, עירנית, מתקשרת עם כולם, מדברת שוטף, חוש הומור, מצברוח מעולה – הכל נהדר. אך שמתי לב שתמיד כאשר אנו נמצאים בביתו של אחי (נשוי פלוס 3 ילדים בגילאי 15, 12 ו-10) היא תמיד סגורה ונצמדת אלי ומסרבת להיפתח. יש פעמים בהם היא נפתחה אליהם והשתחררה, אך זה תמיד לוקח זמן, בעוד שעם אנשים זרים לגמרי, או עם בני משפחה אחרים אין תופעות כאלה. שלשום באתי איתה לביקור אצל אחי. כבר כשהלכנו ברחוב לעבר הבנין בו הם גרים היא נצמדה אלי בחשש והניחה את ראשה על כתפי בעצב (כאשר עד 5 דקות קודם היא היתה במצברוח מעולה). כאשר נכנסנו לחדר המדרגות היא נתקפה פחד, פרצה בבכי וחזרה והתחננה "לא רוצה למעלה. קח אותי הביתה!". כמה שניסיתי לדבר על ליבה זה לא הלך ונאלצתי לצאת משם, כאשר לאחי, אשתו ולילדיו נאלצתי להמציא סיפור כלשהו כדי לא לפגוע בהם או לא ליצור ריחוק בינם לבין ילדתי בהמשך. אגב, משם הגעתי ישירות לארוחת שישי אצל אחותי, ושם הילדה פרחה כהרגלה. חשוב לציין שהילדה מעולם לא היתה עם משפחתו של אחי לבדה, אלא רק בנוכחותי. היא לא היתה עדה שם לריב או הרמת קול (מעבר לצעקות של הילדים תוך כדי משחק). משפחתו של אחי מאד אוהבת אותה ומנסה להגיע אליה בכל דרך. אני מבולבל ומוטרד ולא יודע מה לעשות. אודה לכם על תשובה מהירה ככל האפשר כי משפחתו של אחי מצפה מאד לביקורינו לאחר זמן רב מאד (מעל לחודש) שלא נפגשנו. חשבתי להזמין אותם אלי (לסביבה מוכרת יותר) בסופ"ש הקרוב בכדי לבחון את האינטראקציה איתם אצלי. אבל מסיבות של מרחק גאוגרפי ושמירת שבת, רוב המפגשים חייבים יהיו להיות בביתו של אחי, אין לי מנוס מכך. פרט אחד נוסף: אני מגדל את הילדה בהורות משותפת עם אמא שלא גרה איתי. היחסים בינינו מצוינים וזה עובד נהדר. תודה וכל טוב!

לקריאה נוספת והעמקה
16/02/2014 | 23:19 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום תומר, קשה להבין, גם מכאן, מה יכולה להיות הסיבה להתנגדות שלה. אני חושבת שהרעיון שלך מצויין, למרות אי הנוחות הזמנית הכרוכה בו. אם תזמין את בני משפחת אחיך אליכם הביתה, תוכל לבודד את הגורמים ולנסות לדעת האם מה שמרתיע אותה קשור בהם עצמם או בדירה בה הם גרים. אני מציעה לשתף את אחיך במה שקורה, ולבקש ממנו ומבני ביתו להישאר סבלניים וסלחניים כלפי בתך הקטנה. מדובר בפעוטה, שאין טעם לכעוס עליה או להיעלב מבחירותיה, יהיו הסיבות אשר יהיו. לפעמים, דווקא המאמצים והחיזורים מחריפים את המצב, בעוד הקבלה והנכונות לתת לזמן לעשות את שלו – מאפשרים "החלמה ספונטנית". סבלנות. ו...לא להכריח. ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים