הצבת גבולות לבן שלוש וחצי

שלום רב! בני בן שלוש וחצי. יש לו אח בן 8 חודשים. בני הגדול מאוד רגיש ויודע להביע את רגשותיו יפה. ברור לי שזהו גיל בו הוא זקוק לתחושה שהוא מסוגל לקבל החלטות ולבחור. עם זאת אנו נוהגים להציב לו גבולות וכאשר זה אפשרי לתת לו לבחור בין שתי אופציות. שמתי לב שכאשר הוא רוצה משהו אך אנחנו מחליטים אחרת ההתמודדות שלו היא פשוט להגיד שבכלל רצה את מה שאנחנו אמרנו- בעצם כדי להרגיש, אני מניחה, שהוא החליט..... לפעמיים קודם כל בוכה וצועק ואח"כ כדי "לרדת מהעץ" משנה את עמדתו כדי שתתאים כאילו שמה שקרה בפועל זה מה שרצה מלחתחילה. למשל- רצה שאביא לו אחה"צ בובה שלו לגן וכאשר לא הבאתי ושאל איפה היא והסברתי שלא מצאתי אותה ראיתי שעומד להתעצבן ואז ישר עוצר עצמו ואמר " אבל אני בכלל לא רוצה את הבובה טוב שלא הבאת". או למשל הוא החליט שכל ערב מישהו אחר יקריא לו סיפור- פעם אמא ופעם אבא, וכאשר יוצא שאחד מאיתנו לא יכול להקריא "בתורו" בני ישר "משנה את המציאות" כדי שתתאים להחלטה שלו ואומר שבכלל ההורה השני הקריא אתמול- העיקר שישמור על הסדר שהחליט שצריך להיות.... אפילו אם משכנע עצמו בדבר לא נכון. אני מניחה שהתנהגות זו הינה מנגנון התמודדות שלו כדי לא לחוש שהוא לא מחליט. כנ"ל למשל- ביקש הרבה שוקולד והסכמנו לתת רק 2 קוביות אז אחרי צרחות ובכי כאשר הבין שלא יקבל יותר ממה שהחלטנו- הוא נרגע ברגע ואמר "טוב שתי קוביות זה הרבה, נכון אמא?" ממש כדי לשכנע את עצמו שקיבל מה שדרש.... שאלתי היא האם התמודדות זו עם חוויות של "כישלון" בלהחליט הינה בריאה או שמע עלינו לעודד התמודדות שלו עם כישלון מבלי לנסות לשנות את המציאות כדי שתתאים לרצונו להחליט... מצטערת על האורך אשמח להכוונה האם להתעמת איתו למול המציאות או לעזוב אותו עם תחושת הסיפוק שהחליט..... תודה מראש

שלום אור, סיימתי לקרוא את מה שכתבת, ומצאתי את עצמי אומרת בקול רם – "איזה ילד חמוד. איזה מתוק!". הדרך שבה בנך בחר להתמודד משרתת אנשים מבוגרים רבים. ראי כאן - http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A0%D7%A0%D7%A1_%D7%A7%D7%95%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99 בעיני, אין צורך לעמת אותו עם המציאות או להכניעו. מה ש*כן* מומלץ לעשות, זה לעודד אותו לעמוד על שלו במצבים בהם זה ניתן ומותאם. כלומר, להביא בחשבון את דעותיו ולכבדן, גם כשהן נוגדות את שלכם, לעודד אותו להשמיע את קולו הייחודי, ולהיות סובלניים לחוסר הסכמה. אין לבלבל בין זה לבין הצבת גבולות (כפי שאתם עושים). המטרה היא לשמור עליו מפני הנטייה לרצות בכל מחיר, הגם שכרגע לא נראה לי שזה המצב... הילד שלך באמת מתוק במיוחד, וחכם :-))) ליאת