חזרה לארץ

אחרי 5 שנים בארה"ב אנחנו חוזרים בקיץ לישראל עם בנות 3, 7 ו-9. הגדולות מודעות לאפשרות אך אינן רוצות לחזור. בת ה-7 במיוחד נקשרת רגשית לאנשים ויש לה חברה מאד טובה. אנחנו מנסים לדחות את הבשורה עד לפחות לקראת הקיץ אך זה קשה להסתיר מכיוון שאנחנו עסוקים בהכנות ומדברים הרבה על זה בינינו. מהי הדרך הכי טובה להסביר לילד שעליו להשאיר מאחוריו את כל המוכר לו לטובת התחלה חדשה? ומהו התזמון הנכון? תודה רבה.

שלום דנה, כל מעבר דירה, גם כזה הנעשה מבחירה ורצון, כרוך במחירים רגשיים כאלה ואחרים. אנחנו משאירים מאחור נופים, אנשים, ריחות, צלילים, חוויות וזיכרונות. כדי לשרוד מעבר - כל מעבר - חשוב להגיע אליו מוכנים, גם אם המוכנות הזו כרוכה בכאב ותחושות אובדן. בעיני, הבנות הגדולות יכולות להיות שותפות לידיעה שחוזרים הביתה, לישראל, ולהיערך לכך בקצב שלהן. תוכלו להסביר בקצרה מה החלטתם ומדוע, ולהיערך מראש לכל קשת התגובות. בעיני, אין טעם להבטיח להן ניסים ונפלאות, או להפליג בשבחה של הארץ המובטחת. (כולנו יודעים שמבחינות רבות פשוט יותר מחוצה לה :-)). אבל חשוב להציג את הדברים כהווייתם, להסביר שההחלטה שלכם סופית, ושהיא נעשתה מתוך שיקולים רבים, כולל טובתן כילדות ישראליות-יהודיות. מרגע הבשורה, חשוב לאפשר להן לעבד את הנושא, לכאוב, להתאבל, להיפרד מנופים אהובים (לטייל קצת יותר) מאנשים, מהרגלים. כבדו את הרגשות שלהן, כולל את ההתנגדות והכעס. זה טבעי ולגיטימי. השיבו באומץ וביושר על שאלות קשות, ונסו להיות חומלים והוגנים. אני רוצה להאמין שהזמן ייאפשר להן גם להשלים עם המעבר בסופו של דבר, ולפתח ציפייה והתרגשות גם לקראת החדש. תוכלו להדגיש את הקרבה לסבים שבארץ (או לחברים והדודים האהובים עליהן) כאלמנט מעודד, ולהבטיח - רק אם זה נכון - שתוכלו לשוב ולבקר בארה"ב גם בעתיד. בעיני, אין טעם ואין צורך להשאיר את הדברים כסוד, גם כדי לא ליצור תחושה של משהו שלילי שצריך להוריד למחתרת. אני מחזקת אתכם על ההחלטה לחזור, ומקווה שהיא התקבלה בנסיבות טובות. מבחינתי - ציונית חסרת תקנה - כאן הבית, ואין כמו בבית! בהצלחה ליאת