לליאת:לא הגבת למטה )-:

אני אוויר?את לא הגבת על מה שכתבתי לך.כתבתי לך אמיתי מהלב.בכלל לא ציפיתי ליותר מכמה מילים...הייתי מעדיפה שתגידי בכנות שלא מתאים לך לענות לי או משהו כזה.הייתי מרגישה יותר טוב עם זה.בחירה שלך כמובן.)-:

חני יקרה, את ממש ממש ממש לא אוויר!!! ההודעות המרגשות שלך אלי נכתבו ב"משמרת" של קובי, בזמן שאני נמצאת בחופשה מהפורום. ראיתי את ההודעות שלך ושמחתי בהן, ותכננתי להשיב לך הערב, לאחר שארגע קצת מהלחץ. אני מזכירה לך ש(ממש כמו פעם) אנו מנהלים את הפורום באהבה ובהתנדבות, לצד המשימות השוטפות שלנו בתוך סדר יום משוגע. לצערי, אתמול לא הצלחתי להיות כאן כפי שרציתי, וידעתי שהיום אשלים את הפערים. מתנצלת שהרגשת פגועה או "שקופה". לא היה כאן שום דבר אישי. להפך - רציתי לענות לך מתוך פניות ושקט, ולא כלאחר יד. ועכשיו, אני חוזרת להודעות שלך, ואשיב לך שם, כפי שתכננתי. ליאת

הייתי בטוחה שכנראה יש לך סיבה משלך ולא משהו אישי.את יודעת למה?יש מטפלים שקוראים אותם או שומעים אותם ונדהמים מהידע,מעומק,מכוח,מיכולת השפעה על הקהל וכו.כשקוראים אותך מרגישים קודם כל אחפתיות ולב ענק.את מאוד מאוד אמינה...את יודעת אחת הסיבות שאני אוהבת גיל הרך שבחיבוק חם ובלהיות בשבילו שם כאשר הוא חוזר אליך בוכה,בלעודד אותו לא לוותר על מה שחשוב לו ולנסות עוד פעם...אפשר למנוע ממנו לעבור את הגהנום על פני אדמות שיש לי מאחורי הגב...הנה שוב דמעות...ילדים יסלחו לנו על אי הבנות,על עייפות,על הלחץ של בוקר,על "טבעול" לארוחה כי לא הספקנו,יסלחו שאנו לא הכל יודעים,שאנו כמוהם לומדים וטועים...רק אם הם ירגישו אהובים באמת לעורך כל הדרך למרות הכל...אם הגבולות שלנו שומרים עליהם,עומדים שם למענם ולא נכנסים לתוך הנשמה ודוקרים כמו מחטי מתחת קפאוים.בא לי לצעוק שכל העולם ישמע:"חבקו את הילדים שלכם גדולים וקטנים גם כאשר הם כבר בני 40 אז תצטרכו הרבה פחות להלחם על גבולות כי ילדים כמו פרחים צומחים בכיוון השמש...כי להיות שייכים לאהבה שלכם בשבילם צורך קיומי...אם נשתדל להיות בשבילו שם במקום הנכון-סבלנות והוא יבוא,גם אכי סרבן יבוא כי הוא ירצה לחיות...מקווה שתקראי. אוהבת אותך חני