ילד בן 10 "גנב" כסף מהוריו

שלום רב בננו בן 10 כמעט. ילד יצירתי ומוכשר, מופנם ורגיש.יש לו שתי אחיות-בת 13 ובת 3.5. לפני כמה ימים "נעלם" סכום כסף של כ- 350 ¤ מהארנק המוסתר בארון. הילד הלך לחנות צעצועים וקנה לו משחק בעלות של 300 ¤ ולאחותו משחק נוסף כמתנה. כעסתי עליו מאד כשגיליתי מה עשה, החזרתי את המשחקים לחנות וניסיתי לברר אתו מה גרם לו לעשות את המעשה. לדבריו הוא "רק רצה לקנות משהו לו ולאחותו" ולא יכל להסביר לי מה גרם לו לגנוב מהוריו כסף. עד רגע זה אינני יודעת איך העז לעשות זאת ומה חשב לעצמו? שלא נגלה זאת? האמת, הוא הודיע לי שהוא הולך לקנות משהו עם כסף שסבא נתן לו אך לא חשבתי שמדובר בסכום כזה . אני יודעת שאבי נותן לו מדי פעם דמי כיס, אך לא סכומים כאלה. הזהרתי אותו שלא יעשה זאת לעולם והבעתי את אכזבתי מהתנהגותו. הוא התחנן שלא אספר זאת לאף אחד בגלל הבושה, כולל לבעלי. אני שואלת מה עלי לעשות כדי שזה לא יקרה שנית? מחר הוא עלול לגנוב משהו מחנות מסוימת. יש כאן התנהגות מטרידה ומדובר בילד טוב בסך הכל. אני חייבת לציין שהוא מאד ילדותי יחסית לגילו. בוכה לפעמים כשאינו מקבל מה שהוא רוצה ונוטה להתפרצויות זעם. לא קל לנו אתו וגם בעלי לא תורם כי הוא מעביר עליו ביקורת לרוב. בנוסף, יש לו אחות בכורה מאד מוצלחת בלימודים וחברתית והוא פחות. נדמה לי לפעמים שהוא מצוי בתחרות סמויה איתה. אני משמשת עבורו סוג של "כותל" ולי הוא מספר הכל. אשמח לעצה. תודה הילה

שלום הילה, למרות שאכן מדובר בגניבה, מעשה כזה בדר"כ אינו משקף כשל מוסרי או אישיות עבריינית, אלא בעיה אחרת, רגשית. הטיפול שלך במקרה היה מאד נכון בעיני, ואני מציעה לשתף גם את אבא, למרות (ואולי בגלל) הבושה. הבושה שהוא מרגיש היא תגובה מותאמת, ומעידה על היכולת להבחין בין טוב ורע. (הערת ביניים: הרבה יותר מטרידים המקרים שאנו רואים לאחרונה, דווקא אצל אנשים מבוגרים הנאשמים במעשים פליליים, המצליחים בעזרת סוללת עורכי דין ממולחים להשתמט לא רק מן העונש, אלא - חמור יותר - גם מן הקלון.) אם נחזור לילד שלך, אני מניחה שקיימת כרגע מידה של מצוקה, ואולי תחושה של מוזנחות רגשית. לפעמים הגניבה משקפת את רצונו של הילד לקבל או לקחת בכוח (דרך ה'חומר') את מה שלתפיסתו לא ניתן לו בנדיבות (מבחינה רגשית). כאן המקום להדגיש שהמציאות הממשית פחות רלוונטית בהשוואה למציאות הפנימית של הילד - לחוויה הסובייקטיבית שלו. לכן, ממליצה לכם להגיע להתייעצות אצל פסיכולוג ילדים קליני, ולקבל הכוונה וכלים לשינוי המצב. לפעמים תספיק הדרכה הורית, ולפעמים נשקלת אפשרות לטיפול רגשי גם בילד. בהצלחה ליאת