לך מפה קקה / בת 3.5 / המשך

ליאת, תודה רבה על תשובתך. אני מתחברת מאוד לגישתך, וזה מה שאנו מנסים לעשות בבית - לטפל בדברים שהם מתחת לפני השטח (הצורך בתשומת הלב, דרכים חלופיות להבעת הכעס, וכו'), וזה תוך עידוד והדגמת הבעת רגשות בדרכים מקובלות יותר (את כועסת? את עייפה? כשאני כועסת, אני אומרת... כשאני עייפה, אני הולכת לנוח, וכדומה). אך שאלתי היא לגבי הרגע הספציפי הזה שבו נאמרים הדברים של בתנו: בזמן הארוחה המשפחתית או בזמן כניסת ההורה לגן - כששומעים "אתה קקה! לך מפה קקה!" - מהי התגובה המיידית? לא להתייחס בכלל לצורה אלא רק לכוונה? פתיחת שיחה לגבי "מה מפריע לך? על מה את כועסת" וכו'? תוכלי לתת דוגמה? שוב תודה טלי

שלום טלי, באופן כללי, כשילד מדבר אל הוריו בלשון שאינה מכבדת, מחוצפת או מעליבה, אני ממליצה להורה להישען על התגובה הטבעית (ממש כפי שהיית עושה לו אדם אחר היה מתנהג כך כלפייך) - התרחקות מנטלית המשדרת לילד מסר ברור: כשאתה מדבר אלי ככה אני לא חבר שלך. אני מתרחק, אני קריר, אני פגוע. כמובן שלא נוכל להשאיר את הילד בגן או לסלקו מהשולחן (לפחות לא בגיל 3-4), אך נוכל לפעול טכנית, ללא כל השתדלות לרצותו, כדי שיבין שלהתנהגותו יש תוצאה מיידית ובלתי רצויה מבחינתו. אם להיות יותר ספציפיים, כשאת מגיעה לגן לאסוף אותה, ובתגובה לחיוך שלך היא אומרת "את קקה!", נסי לא להגיב, קחי אותה בשתיקה אל האוטו, והישארי שקטה ומאופקת עד הבית. לא תמיד אנחנו מודעים למערך התגמולים שאנו יוצרים, ולכן לפעמים אי-תגובה היא התגובה הנכונה. האמת, שאשמח מאד לשמוע איך הולך, אם יהיה לך כוח וחשק. בהצלחה ליאת