בעיה נפשית אצל ילד בן 3? בלחץ..

בני הצעיר בן ה 3 ( יש לי בת 12 ובן 9) מתקשה להפריד מאיתנו בבוקר בגן. הוא מבקש בבוקר ללכת לפארק או גימבורי. כשאנו מסבירים שאנו הולכים לעבודה הוא מבין מתלבש והולך לגן. בשביל לגן הוא הולך איתנו יד ביד שמח וטוב לב. כשנפתחת הדלת הוא נצמד אלינו ( מחבק את הרגל) ומתקשה להפרד. יש לציין שלאחר שאנחנו הולכים הוא משחק משתתף ונהנה בגן לפחות ממה שאנחנו שומעים מהגננות וממנו.כך גם היה כל שנה שעברה (זו שנה שניה שלו בגן). הוא חברותי מאוד משחק יפה מקבל אותי בשמחה בסוף היום. במסיבת יום ההולדת שלו או באירועים בגן עם ההורים הוא אינו מוכן לקחת חלק, אפילו לא רוצה להיות נוכח במקום. בימי הולדת של ילדים אחרים הוא משתתף יפה (אנו רואים תמונות מחיי הגן שנשלחות אלינו) בנוסף כל תספורת עוברת בצרחות אימה (מפחד מהספר). באותה נשימה הוא תקשורתי, חברותי, שובב, מנשק מחבק. איני מבינה את ההתנהגות. האם זה יכול להעיד על בעיה נפשית? חרדה? איני יודעת מה לעשות. מאוד חוששת. אשמח לחווד

שלום טל, נתחיל בזה שכל התופעות שתיארת אין בהם כדי להעיד על בעיה נפשית. העובדה שבמהלך היום בגן הילד מתפקד היטב, כמו גם בשאר הסיטואציות שתיארת מרמזת שהקושי מתקיים אך ורק בנוכחות אחד ההורים. פרידת הבוקר בגן, מעצם הגדרתה מחייבת לפחות שני אנשים הבונים יחד את הסיטואציה הרגשית. אני מציין זאת מכיוון שמעצם נוכחותך והתפקיד שלך בסיטואציה, יש לך יכולת ומקום להשפיע על האופן שבו תתרחש הפרידה. כהורים אנו מביאים איתנו את כל התיק הכבד של חוויות חיינו, את היכולת שלנו להיפרד, את היכולת לעמוד בפני הדמעות ואת הפרשנות שלנו לבכי של הילד. אם אני כהורה חווה את מצוקת ילדי כבלתי נסבלת, אמיתית וקשה אני משדר לו את התחושות האלו בכך שאני מתקשה לעזוב אותו, בהבעות הפנים שלי, בתחושת האשמה שרובצת עלי. לעומת זאת, אם אני מצליח להכניס את האירוע לפרופורציה ולא להיסחף בעוצמת הרגשות הקשים של הילד, אני נוהג באופן עקבי יותר, מעניק לו פרשנות רגועה שמשרה עליו ביטחון ובמשך הזמן מקלה עליו את התהליך. לכן, אני מציע להתמקד בשני דברים. האחד, לבנות סדר בוקר קבוע, לדבר עם הילד כך שידע מה הולך לקרות. לדוגמה, לסכם שאמא נכנסת איתו לגן, נשארת איתו 5 דקות, שני חיבוקים שתי נשיקות, שלום מהדלת והולכת. ככל שאופן התגובה שלך יהיה ברור לו כך הפרידה תהפוך לתהליך צפוי ובטוח יותר. השנייה, עבודה עצמית רגשית שלך. כלומר, להבין מה קורה לך בשעת הפרידה ממנו, אילו רגשות ומחשבות עולים בך, איך התחושות הללו משפיעות על האופן בו את מגיבה או לא מגיבה בשעת הפרידה, ואיך הן משפיעות על היכולת שלך להכין אותו לקראת הפרידה. אני לא פוסל את האפשרות שבנך הוא ילד רגיש ושבאמת הוא חווה קושי, אני פשוט מאמין שבידייך הכוח לעזור לו לווסת את חששותיו. בכל מקרה, אתם תמיד יכולים להיעזר בהדרכת הורים קצרה שתוכל לסייע לכם. בימי ההולדת, כאשר הוא נצמד אליכם, אני מציע להניח לו ולא ללחוץ עליו. לנסות לקחת חלק בפעילויות ביחד איתו מתוך תקווה שלאט לאט יתחמם ויתחיל לעשות זאת בעצמו. התופעה הזו שכיחה, ולרוב קשורה לטמפרמנט של הילד והקשר עם ההורים. הפחד מהספר שכיח גם הוא. אני מציע לשחק את זה בבית, לקנות מכונת תספורת (צעצוע, או אם יש אחת בבית), לתת לו להיות הספר שמספר ומרגיע את הבובות או מספר את אמא או אבא. כשהולכים למספרה אפשר לתגמל בפרס ולנסות ולהקנות אווירה רגועה ככל האפשר. בהצלחה, קובי.

הי קובי. תודה על צפירת ההרגעה ועל התשובה המפורטת. לוקחת לתשומת ליבי את מה שכתבת על יכולת ההשפעה שלי יל הפרידה בבוקר. אכן זה נוגע בי בנקודות שקשה לי היות ואני לא מרוצב מאוד מהגן.. וכנראה שאורי קולט את הוייבים. שוב תודה על העצה.