מתגייס

שלום רב, בני בן 18 והוא כעת בשנת שרות מטעם הנוער העובד. הוא נוהג להגיע הביתה אחת לשבועיים - שלושה. מובן שהוא עשה זאת מתוך בחירה אישית שלו. השהייה ב"חווה" (הבית של קבוצת הקומונרים) בה הוא שוהה מכילה 24 חברים וחברות. מיותר לציין כי לא פשוט שם כיוון שיש הרבה תככים ומשחקי כוחות. שני חבריו הטובים לא יכלו לשאת זאת ופרשו מן החווה. בני ממשיך שם אך נראה שקשה לו והוא איננו מאושר. הוא ביקש לפני מספר שבועות להיפגש עם פסיכולוג, איתו נפגש בעבר, ומובן שאפשרנו לו את זה. בעוד מספר חודשים הוא אמור להתגייס ביחד עם קבוצת הבנים שאיתו לנחל קרבי. אנחנו חוששים לו מאוד ולא בטוחים שזה נכון עבורו. ניסינו להתייעץ עם הפסיכולוג שלו אך זה נאלץ לשמור על חיסיון ולא הצלחנו להבין את מצבו הנפשי של בננו(חשוב לציין כי בתיכון עבר משבר ואיים לפגוע בעצמו). מצד אחד חשוב לנו שיהיה מאושר ויעשה מה שהוא חושב לנכון, אך מצד שני אנו חוששים שינסה לפגוע בעצמו בצבא ושם כידוע התמיכה הנפשית היא מועטה. אנו הוריו, אובדי עצות. מה כדאי לעשות?

שלום פני, זה לא פשוט, כל הדאגה הזו. אבל למרות זאת, העובדה שיש איש מקצוע בתמונה צריכה לתת איזה שהוא ממד של הרגעה. פסיכולוג, מתוקף תפקידו, מחויב לדאוג לשלום הנער, כך שאם הוא חושב שיש סכנה או רמז של סכנה לשלומו הוא אמור לפעול בעניין. במקרים מסוימים ובשיתוף עם הנער הוא גם מדווח כל כך. אני מניח שהוא לא שיתף אתכם משום שאין סיבה ממשית המחייבת שיתוף שכזה. בנוסף, אני מאמין שזה שבנכם ביקש לשוב ולהיפגש עם הפסיכולוג מעיד על זה שהוא קשוב לעצמו,על תובנה באשר ליכולת שלו להתמודד, ועל רצונו להביע את הקושי בדרכים שאינן כוללות ביטוי בפעולה כזו או אחרת כלפי עצמו. אני מציע לכם לשוחח איתו, להביע בפניו את החששות שלכם, להציע את תמיכתכם, להביע את אהבתכם ואת האמון שלכם בו ובכוחותיו. בהצלחה קובי