התפתחות רגשית-פעוטה בת שנתיים

שלום, יש לי מס' שאלות: 1. ביתי בת שנתיים ובחודשים האחרונים היא נעשית קשורה אליי יותר ויותר. היא מתעקשת שכל דבר אני אעשה עימה (האכלה, מקלחת, סיפור לפני השינה, הלבשה וכו'). יש לציין כי היא קשורה לאביה ואוהבת אותו מאוד. האם ישנה תיאוריה/סיבה שמסבירה את ההזדהות הזו עם האם? (אשמח לקרוא מאמרים באם ישנם בנושא). 2. ביתי במסגרת משפחתון פרטי המונה 12 ילדים בין הגילאים חצי שנה-שנתיים. היא מחוברת לשני בנים בגילה במיוחד ומלבדם לא ממש רוצה לשחק עם אף אחד. כשהיא מגיעה בבוקר היא ניגשת לנשק אותם/מביאה להם פרח, לעיתים הם מסרבים ואני מרגישה שהיא נפגעת נורא. הצד החברתי נורא מפותח אצלה, בזמן שילדים אחרים משחקים בגפם- היא נורא מחפשת את חברתם של חבריה. האם זהו דבר טבעי בגילה? האם ישנו משהו שביכולתי לעשות ע"מ למנוע ממנה להיפגע? (ברור לי שבתהליך החיברות היא תחווה גם אכזבות ותסכולים, אך להרגשתי היא עדיין צעירה מדי). 3.אני מתלבטת האם לרשום אותה בשנה הבאה לגן עירוני המונה 35 ילדים עם 2 אנשי צוות בלבד. האם כדאי לעשות את המעבר מדורג, כלומר לרשום אותה למסגרת קטנה יותר ולחכות שנה עם המעבר לגן עירוני? כיצד יודעים שהילד מוכן להשתלב בגן עירוני? תודה רבה על ההתייחסות, פשוט ישנן סוגיות רבות שעולות על הפרק עם גדילתה (:

שלום ימית 1. תגובות דומות לאלו שאת מתארת הן דיי שכיחות בגילה של בתך. הסיבות לכך יכולות להיות מגוונות, החל מתגובה לאירוע בו חוותה סוג של נטישה זמנית (לא חייב להיות משהו גדול), או יותר סביר, שהיא מגיבה התנהגותית לדינמיקה מסוימת שנוצרה בינך ובינה. כך לדוגמה, ייתכן שתחילה את הגבת באופן חיובי להתנהגות הזו, תגובות שעבורה נחווה כחיזוקים חיוביים אשר הגבירו את השכיחות של ההתנהגות. השאלה החשובה כאן- האם זה מפריע או מתחיל להעיק עלייך או על בן זוגך? בכל מקרה, אני חושב שכדאי לנסות באופן הדרגתי "לשחרר" אותך, לעודד אותה לעשות דברים בעצמה או עם אביה ולחזק אותה על זה, לצרף את בן זוגך לפעילויות המשותפות שלכן ולאט לאט לתת לו לתפוס מקום בתוך האינטראקציה (כמו לשבת יחד והוא יקריא את הסיפור וכד') עד שהיא תהיה מוכנה לעשות זאת ללא הנוכחות שלך. לרוב, זו תקופה חולפת... ובאופן כללי אני מציע לך לקרוא חומרים ברשת על ההתפתחות הרגשית והקוגניטיבית של ילדים בגילה, זה תמיד יכול להוסיף. 2. כמו שאת מבינה, אין לנו דרך לגונן על ילדינו ב 100%, בטח לא כשמדובר באינטראקציות עם בני גילה. יתרה מזאת, החוויות הללו חשובות ותורמות להתפתחות שלה. במצבים כאלו, בהם היא נפגעת מחבריה, את יכולה לעודד אותה לפנות גם לילדים אחרים. יכול להיות שעובדת היותה מפותחת לגילה יוצרת פער בינה ובין ילדים אחרים, אך לרוב ילדים מצליחים להסתדר בינם ובין עצמם טוב יותר ללא התערבות מבוגר. אני יודע שזה לא קל לראות את בתך נדחית או נפגעת, אבל מי שלא נופל לא לומד ללכת... ההורה רק יכול לדאוג שהסביבה תהיה מיטיבה ובטוחה ככל האפשר. 3. אני חושב שעם השאלה הזו כדאי לחכות, קצב ההתפתחות בגיל הזה הוא מהיר מאוד, ומה שאת רואה עכשיו יראה לך אחרת בעוד מספר חודשים. באופן כללי, אם היא מסתדרת טוב בגן הנוכחי, כנראה שלא תהיה לה בעיה גם בגן גדול יותר. בברכה קובי

קובי שלום, תודה על התייחסותך. שכחתי לציין כי ילדתי תאומים לפני 4 חודשים. הקשר המעט אובססיבי עימי מצד ביתי החל עוד בתק' ההריון. האמת היא שאני מותשת ומחפשת דרך להקל על עצמי מבלי לגרום לה נזק רגשי כמובן או חווית דחייה מצידי. הקשר של ביתי עם אביה הוא מצויין, היא יכולה ברגע אחד לשחק עימו בהתלהבות וברגע אחר להתעקש שרק אני אעשה עימה פעילויות מסויימות: מקלחת, האכלה, הלבשה, סיפור לפני השינה. אם הוא קם אליה באמצע הלילה כשהיא מתעוררת היא מתחילה לצרוח ורוצה רק אותי.אני חוששת שהחלו אצלה דפוסים קבועים ויהיה לנו קשה לשנות זאת. האם יהיה נכון להציב לה עובדה שהיום אבא מקלח/מאכיל וכו' למרות שתבכה? כיצד להשתחרר מזה בצורה בריאה עבורה? 2. אני חוזרת לעב' בעוד כ-3 חודשים ואנו מתחבטים בשאלה האם לשלב את התאומים במשפחתון שלה (מטעמי נוחות), או במסגרת נפרדת. אני חוששת ממצב בו היא תפתח אחריות כלפיהם בגן, מה שימנע ממנה חוסר פניות והנאה לחוויות הכיפיות בגן.אשמח לשמוע להמלצתך בנושא. תודה רבה!