התרחקות קיצונית מאבא שלי.

שלום, כשהייתי בת 10 בערך, התחלתי להתרחק מאבי ולהתקרב לאימי. לא רציתי בכלל לראות את אבא שלי בלי שום סיבה פשוט התרחקתי ממנו כמה שאפשר והתקרבתי לאמא שלי ממש נדבקתי אליה ורציתי רק אותה. באותה תקופה כל הזמן הייתי ממורמרת, היתי בדיכאון עמוק והייתי בוכה בלי סיבה. הייתי מתנהגת נורא מוזר הייתי עושה דברים ותנועות מוזרות כי כל הזמן הייה לי קול בראש שהיה אומר לי לעשות אותם. זה השמע הזוי אבל כך הייה. הקטע הזה עם ההתרחקות מאבא שלי והתקופה הקשה הזאת השפיעו עליי מאוד וזה החל להיפסק בהדרגה בגיל11 וחצי. אני עד היום לא יודעת למה זה קרה או מזה בכלל? ודי כואב לי לדבר עלזה משם מה כשאני מנסה להיזכר ולהתעמק בזה אני מרגישה מן צורך עז להפסיק חהתעסק בזה. אני אודה לכם מאוד אם תגידו לי מזה הייה לעזאזל ? שנתיים שספוגות במרירות וכמעט הריסת התקשורת שלי עם אבי ... תודה רבה.

שלום, קשה לי להשיב על שאלתך, כי אני באמת לא יודעת מה זה היה, ועל איזה רקע חלה ההתרחקות שלך אז מאביך. יכולות להיות כל מיני סיבות להתנהגות כזו, חלקן יכולות להיות קשורות לנסיבות חיצוניות (ברמת המציאות) וחלקן למציאות הפנימית. טיפול פסיכולוגי יכול להיות המרחב בו יתאפשר לך להתבונן על הדברים בשנית, לנסות להבין את החוויה שלך אז והיום, ולהתמודד עם כל הרגשות שיעירו הזיכרונות. בברכה ליאת