בת 4

שלום רב, רציתי לדעת אם השינוי שעשיתי הוא נכון. בעבר בתי בת ה 4, לא היתה מקשיבה לי, היתה מקשה עלי בהתנהלות השוטפת (למשל: סירבה להתלבש, לצחצח שיניים וכו), היתה בורחת, מתנגדת ומתעקשת בכל צעד ושעל. בחודשים האחרונים אני מגיבה מיידית בענישה כאשר היא עושה משהו "לא בסדר" , למשל אני מבקשת ללכת לפינת חשיבה ל 3-4 דקות . הפסקתי עם הסברים הארוכים והשכנועים ואני אומרת את דעתי במשפט אחד ואז פועלת. אני רואה שזה עובד מעולה וההתנגדויות פחתו מאוד. מצד שני, בסוף יום אני חשה שהפכתי לרודן בביתי ובעתיד בתי תראה בי רק כשוטרת מאיימת . יש לציין שיש לנו זמנים במהלך היום שאנחנו משחקות, לומדות וצוחקות יחד אבל באופן כללי אני אף פעם לא הייתי ההורה המועדף עליה ויש לה "קראש רציני על אבא". בקיצור, רציתי לדעת אם אני בכיוון הנכון בשינוים שעשיתי. בתודה מראש

שלום אורי, אם השינוי שאת עושה הוא בכיוון של פעולות במקום דיבורים, הסיכוי שתזדקקי לסנקציות פוחת משמעותית. כאשר היא מסרבת להתלבש או לצחצח שיניים, דאגי שזה יקרה גם נגד רצונה וגם כנגד מחאותיה. אם תעשי זאת ללא כעס ("ברגישות ונחישות"), הסיכויים להסלמה נמוכים. מבחינה זאת, אני אוהבת מאד את הגישה ("הפסקתי עם הסברים הארוכים והשכנועים ואני אומרת את דעתי במשפט אחד ואז פועלת"). לגבי העונש המוזר שבחרת, אני פחות מסכימה, משני טעמים. האחד, ענישה תכופה ומיידית באמת עלולה לפגוע ביחסים, ליצור מרמור ותחושת פחד. שנית, לסנקציה אמור להיות תפקיד בהבנת סיבה ותוצאה. ילדה בת ארבע לא יודעת על מה עליה לחשוב ומדוע, ואינה מבינה את הקשר בין אי צחצוח השיניים לעונש המוזר שהוטל עליה. נסי למצוא "תוצאות" טבעיות והגיוניות להתנהגותה, כאלה שיגרמו לה להבין את הקשר ואת הסיבתיות. כך, למשל, תוכלי להכריז (באווירה טובה ואוהבת) שעד שלא מתבססת שגרה יציבה של הגיינת שיניים לא יהיו בבית ממתקים. הסבירי לה שאת אוהבת אותה ודואגת לבריאות השיניים, ולכן לא קונה יותר ממתקים הביתה כדי לא לסכן את בריאותה. מקווה שהרעיון הובן, ואם לא, את מוזמנת לחדד. בהצלחה ליאת