ענייני גמילה

שלום, הבן שלי בן 2.9. התחלנו גמילה בפסח, כלומר כשהיה בן 2.3. אין לו בעיה לעשות פיפי או קקי בשירותים (או בחוץ). יודע להתאפק יפה (פיפי) ואחרי בערך חודש וחצי מאז שהורדנו את החיתול הוא לא הסכים שנחתל אותו יותר בלילה ומאז הוא גמול (כמעט ולא מרטיב). לפני ארבעה חודשים ילדתי, וכמובן שזה הקשה על התהליך. הייתה קצת נסיגה (הרטיב יותר ולפעמים נראה שבכוונה) אבל מאז חזר לעצמו ונראה שהכל בסדר. הבעיה שלי היא: הוא כמעט ולא מודיע שיש לו פיפי או קקי. בעניין הפיפי אנחנו יכולים עוד לשלוט יחסית כיוון שלוקחים אותו מיוזמתנו לשירותים, למרות שלפעמים כששואלים אותו אם יש לו אומר שלא ואחרי כמה דקות עושה במכנסיים. אני מניחה שזה קורה בעיקר כשמעניין לו ולא רוצה להפסיק פעילות באמצע. הבעיה גדולה היא עם קקי. לפעמים אני מציעה לו לנסות לעשות (בעיקר אחרי החלב של הבוקר) והוא יושב ולפעמים עושה, או שאני קולטת אותו מתחיל להתאמץ ואז לוקחת אותו לשירותים ואם יש לנו מזל זה לא יוצא עד הוא מתיישב. אבל בשאר הפעמים הוא עושה בתחתונים, גם מוצק וגם רך לצורך העניין. ניסינו כל שיטה למשך זמן מסוים - לנזוף, להתעלם, לומר "חבל, בפעם הבאה צריך לעשות בשירותים..." וכו', ועכשיו זה פשוט "בוא, אני אנקה אותך". אני קצת אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות, כי די נמאס לי מכל הקקי הזה ובחורף זה הרבה יותר קשה לתפעול. אגב - גם בגן הוא לא ממש אומר. אשמח לעצה

ועוד משהו: כשהוא עושה קקי בשירותים הוא שמח שמצליח ואומר לקקי להתראות ואוהב לפתוח את המים, אבל הוא לא מאד מוטרד כשעושה בתחתונים, אלא אומר לי שהוא עשה או שהוא צריך לעושת קקי בשירותים (למרות שכבר עשה). ברוב המקרים לא מדובר בקקי ש"בורח" כי אני רואה שהוא מתאמץ להוציא

שלום גלית, אם אני מבין נכון, את מדברת על נסיגה שהתרחשה לאחר הלידה? בכל מקרה, אני חושב ששיטת האלימינציה הובילה אותך למקום הנכון. בנך קולט את תשומת הלב הרבה המעוברת לאחיו/אחותו שבחלקה ממוקדת בהתעסקות ההורים בצרכיו של התינוק/ת. מעבר לזה ישנם חרדות ופחדים רבים הנוגעים לכניסת תינוק/ת חדשים למשפחה והשפעתם על מקומו בבית, האהבה שלכם אליו, חלוקת הקשב שלכם ותשומת הלב המוקדשת לו. במקרה כזה, אני חושב שלכעוס (על אף שזה מאוד טבעי) לא באמת יעזור, גם כעס זה סוג של תשומת לב והקדשת זמן. אני מאמין שהגישה בה את נוקטת עכשיו, החלפת הבגד ומשפט כמו- זה לא נורא, לאט לאט אתה תלמד להתפנות וכד', יוכל להשיג את המטרה באופן יעיל יותר. בנוסף לזה, חשוב לחזק אותו ולהשתתף בשמחתו בכל פעם שהוא מצליח לעשות בשירותים. אתם יכולים גם לעשות שימוש במשחק כדי לתרגל אותו, כך למשל- לבובה יש פיפי, והוא יקבע מה היא צריכה לעשות עכשיו וכד'. לרוב הנסיגות הללו זמניות וחולפות מעצמם, השתדלי לא להילחץ מזה. זה לא נעים ומתסכל, אך עם קצת סבלנות זה יעבור. הקפידו, עד כמה שניתן להעניק לו תשומת לב ולשמור זמן בלו"ז העמוס לעייפה עבור זמן איכות איתו. בהצלחה קובי

הי קובי, לא, לא מדובר בנסיגה. מאז שהתחלנו עם הגמילה לפני הלידה הוא לא מבקש. אחרי הלידה הייתה נסיגה ואז הוא היה מרטיב הרבה פעמים ביום, אבל עכשיו המצב חזר לקדמותו - כלומר לא מודיע שיש לו פיפי או קקי, אבל לא מפספס הרבה במהלך היום היו ובגן ובבית אנחנו לוקחים אותו באופן יזום (יש ימים שלא מפספס בכלל ויש ימים שיכול לפספס גם פעמיים שלוש). אנחנו בתהליך כבר 7 חודשים, ו-4 חודשים אחרי הלידה, האם זה לא קצת יותר מידי זמן? מה יכולה להיות הסיבה שהוא לא מבקש?