לא רוצה ללכת לחברות

שלום ליאת בתי בת 5.5 ילדה חברותית, שמחה ואהובה. מגיל צעיר מאד היא אהבה להפגש עם חברים אחרי הגן. מלפני חודש היא לא מוכנה ללכת לחברים ומסכימה רק שיבואו אליה. ניסיתי לברר אם היה משהו אצל אחד מהם אבל לטענתה, היא לא רוצה להתגעגע אלי ולכן היא רוצה לבוא הביתה...אני נמצאת כל יום בבית בשעות אחה"צ ושום דבר לא השתנה בחודש האחרון. לעומת זאת אחותה בת 3 התחילה לבקש ללכת לחברים וזה כאילו נראה שהתחלפו התפקידים. יכול להיות שיש קשר? האם אני צריכה להמשיך לאפשר להזמין חברים אלינו כל הזמן למרות שהיא לא רוצה ללכת אליהם כשמזמינים אותה? האם לעשות איתה עוד "בירורים" או לעזוב את זה? ההרגשה היא שכאילו יותר קשה לה לעזוב אותי והיא ממש מחפשת את קירבתי, למרות שאני זו שתמיד אוספת אותה מהצהרון ונמצאת איתה.

שלום רב, דווקא בשורה האחרונה בדברייך מסתתר, מבחינתי, ההסבר האפשרי. הבת שלך נמצאת בגן עד הצהריים ואח"כ בצהרון עד לשעות אחה"צ. מדובר בנתח זמן עצום משעות הערות שלה, אותו היא מבלה בחברת ילדים אחרים, מתנהלת עפ"י לו"ז שרירותי, ומחוייבת לכללים ברורים של מוסד חינוכי. עבור ילדה כ"כ צעירה, מדובר בסוג של מאמץ, ולכן הצורך להישאר בבית עם אמא, להיות קצת 'סולו', נראה הגיוני ונכון. מפגשים עם חברים אחה"צ נועדו לשכלל מיומנויות חברתיות כמו וויתור, התחלקות, אמפתיה וכו'. ילד שנמצא כל שעות היום בחברת ילדים 'מכוסה' מבחינה זו, עבורה, שעות של פינוק עם אמא, או אפילו מה שנראה כחוסר מעש, הוא צורך חיוני וחשוב שראוי לכבד. בברכה ליאת