פחד מגמילה מצרכים

הבן שלי בן 3 וחודש, ויזמנו גמילה מחיתולים לפני כ4 חודשים בשל ההשתלבות המתקרבת בגן עיריה. חודשיים לפני שהתחלנו את הגמילה נולדה אחותו הקטנה. אפשר לומר שמפיפי הוא גמול (למרות שלפעמים יש תאונות ובדרך כלל הוא לא אומר שיש לו ואנחנו לוקחים אותו), אבל הוא ממש חרד מנושא הקקי. חודשים אנחנו יושבים איתו על האסלה, מספרים סיפורים, מבטיחים ונותנים מתנות, והוא יכול לשבת שעות (אנחנו מכריחים אותו) אבל בהזדמנות הראשונה יעשה על הרצפה. כששואלים אותו הוא אומר שהוא מפחד מהקקי ואין לנו מושג איך להרגיע אותו. אין לו פחד מהאסלה כי הוא עומד ועושה פיפי, אבל בכל החודשים האלה מעולם לא עשה קקי באסלה ובגן מתלוננים ותיכף יתחילו להקפיץ אותנו. אמרו לנו להתייעץ עם רופא גסטרו בנוגע לשליטה בסוגרים אבל אני לא חושבת שזו הבעיה כי הוא מסוגל להתאפק שעות. לאחרונה כשהוא מוצא רגע שאף אחד לא נמצא הוא עושה על עצמו קקי ומשחק איתו עם הידיים ומורח בכל מקום.... הוא לא מבין ולא מסביר למה. זה שילוב של דרישה לתשומת לב בגלל התינוקת, גן עיריה וגמילה שלא ביוזמתו. השאלה מה עושים??? אנחנו ממש נואשים....

שלום אורית, ההחלטה על מועד הגמילה חייבת להיעשות בהתאמה עם בשלותו הרגשית של הילד, ורצוי לעשותה כאשר קיימת פניות וסבלנות לתהליך. לתחושתי, התחלתם בתהליך בעיתוי בעייתי, חודשיים לאחר לידת אחותו (תקופה רגישה מאד בחייו של פעוט), ותחת אילוץ של כניסה לגן חדש, המלחיצה אתכם מאד. סביר להניח שחצי שנה קודם לכן, התהליך היה יכול להיות פשוט בהרבה. אך את הנעשה אין להשיב, וכרגע חשוב לעזור לכם ולו לצאת מהסבך. לתפיסתי (את לא חייבת לקבל זאת, אך זאת דעתי) התהליך כבר "התקלקל", ומוטב להתחיל מחדש, בלי לחזור על הטעויות. כך, למשל, אין (!!!) להושיב ילד שעות על הסיר בכוח. חשוב להציג לו את התביעה (את הקקי עושים בסיר או באסלה) ולומר באותה הזדמנות שלא נורא אם יברח לו במכנסיים. כאשר זה קורה, יש להחליף לו ולנקותו ללא כעס, ולא לאפשר לו לגעת בקקי. חשוב להימנע מביטויים של גועל/דחייה, או מדיבור על הקקי כעל דבר מסריח, דוחה, מלוכלך או מגעיל. זה תוצר מגופו וחשוב להתייחס אליו עניינית ("את הקקי עושים באסלה, ומשם הוא נוסע אל הביוב או הים, כמו בסיפור על נפתלי"). במקביל, אפשר לתת לו להתעסק בחומרים מעדנים, כמו צבעי אצבעות, חימר או פלסטלינה. נסו להתעלם ככל יכולתכם מהלחץ של הגננות. הסבירו שאתם בעיצומו של התהליך, ואפשרו לילד שלכם תהליך ידידותי ככל האפשר. הלחץ שלכם "מדבק", ומשפיע גם עליו. ככל שתהיו רגועים וסבלניים, כך התהליך יהיה קצר וחיובי יותר. אם אתם ממשיכים להסתבך, פנו לעזרתו של פסיכולוג ילדים מנוסה כדי לקבל כלים יעילים המותאמים לנסיבות. בהצלחה ליאת