שלום ליאת

אני ששי, ואני בן 17. הבנתי שאת פסיכולוגית. אז אולי תסבירי לי למה פסיכולוגים עונים על שאלה בשאלה. לא תמיד - אבל הרבה פעמים. מה זה נותן?. חוץ מזה, אני רוצה לדעת גם אם בנות באמת מרגישות רע נפשית בזמן מחזור, כמו שהן מספרות.

שלום ששי, פסיכולוגים הם עם לא קל, ויפה שאתה מנסה להבין את הרציונלים שלהם... כאשר מטופל מגיע לטיפול, נוצר מרחב מיוחד להתבוננות ועבודה סביב עולמו הפנימי, משאלותיו, תשוקותיו, מחשבותיו, מצוקותיו, וכיוב'. המטפל נוכח שם, אך מה שעומד במוקד הוא המטופל, שעושה שימוש בדמותו של הפסיכולוג לעיבוד תכנים מעולמו שלו. אם אשיב לך בפשטות על השאלה "בת כמה את?", אנחנו עלולים להחמיץ די הרבה הבנות הנוגעות אליך, ליחסיך עם אימא שלך, עם החברה שלך, עם נשים בכלל (כן, חלק גדול מהן סובלות מאד בימים שלפני מחזור או במהלכו. זאת לא אגדה...). יש גישות טיפול שמרניות, המכתיבות עמדה נוקשה מאד בסוגיה שאתה מעלה. הן קוראות למטפל להישאר "לוח חלק", עליו יוכל המטפל להשליך תכנים מעולמו התוך-נפשי (כלומר, כל עוד לא תדע בת כמה אני, אוכל להיות "אמא שלך", "חברה שלך", "המורה שלך" או "השכנה הנוראית מהקומה שמעליך"). כיום, יש גם גישות אחרות, מרוככות יותר, המדגישות את המפגש בין שני בני אדם סובייקטיביים, המתייחסים זה אל זה ופועלים זה על עולמו של זה. מטפלים מגישה כזו יהיו פחות 'עמומים', ולעתים ישתפו את המטופל בחוויותיהם או בפרטים אלה ואחרים מחייהם. גם שאלות אחרות של המטופל, שאינן נוגעות לחייו של המטפל, נושאות איתן פוטנציאל תובנתי שעלול להתפספס אם יקבלו מענה פשוט. לכן, מטפל חכם ינסה לברר תחילה מאיזה מקום נשאלת השאלה, ומה *באמת* מבקש המטפל ממנו. אני בטוחה שתשובתי אינה מניחה את דעתך לגמרי, ומעודדת אותך להמשיך ולדון בכך עוד במסגרת הטיפול שלך. שבוע טוב ליאת