התמודדות עם קטיעה

שלום,אני סבתא לשישה נכדים, ביניהם 3 בגיל 3-4. לפני חודש, בגלל בעיה של סוכרת נאלצו לקטוע לי בוהן אמצעית.אני כבר חודש חבושה, נועלת נעל מוזרה וכולם יודעים שיש לי פצע ברגל.(אגב, כבר חודשיים לפני הניתוח הייתי חבושה, אבל פחות בצורה דרמתית. ביום שני הקרוב עשויים להוציא את התפרים, להסיר את התחבושת וכנראה להיפרד מהנעל המגושמת. מה אני אומרת לילדים כשהם ישאלו על האצבע החסרה? אני בלחץ.

שלום חנה, ראשית, אאחל לך החלמה מהירה ושלמה, וחזרה מהירה לשגרת החיים. לא מזמן נשאלה כאן, בפורום, שאלה הנוגעת לפחדים של ילד מפני ילדה אחרת שגופה מצולק בכוויות (ראי פנייתה של אירנה הנושאת את הכותרת "בן 6"). כפי שכתבתי שם, הניסיונות לשמור את הילדים בסביבה סטרילית, אינה מיטיבה איתם, ופוגעת ביכולתם להכיל בשלווה ובבגרות חריגויות בלתי נמנעות הנקרות בדרכם. ובכל זאת, כולנו חשים אי נוחות כאשר "סכמת הגוף השלם" נפגעת. ילדים צעירים אכן עלולים להגיב בבהלה כאשר הם נתקלים ללא הכנה בגוף חסר או מעוות. לתחושתי, כאשר הדברים מוצגים לילדים כפשוטם, עם הסבר קצר וענייני ("בשל סיבוך של מחלת הסכרת, הייתי צריכה לעבור ניתוח ברגל. עכשיו יהיו לי ברגל רק ארבע אצבעות, אבל אני אהיה בריאה ושמחה ושום דבר לא יכאב לי יותר"). אין טעם להסתבך עם הסברים פלסטיים, או עם מונחים של כריתה/חיתוך וכד'. מאחלת לך, שוב, בריאות והרבה נחת ליאת