בת 3.5 מפחדת לישון לבד

שלום רב ביתי בת ה 3.5 ישנה אתנו - עם ההורים. היא אינה מוכנה לישון לבד, מאוד מפחדת. יש לציין כי לעולם ,מאז נולדה היא לא ישנה לבד. זה התחיל מהיותה תינוקות, היא היתה מתעוררת רבות בלילה(אפילו כל 15 דקות) ומתשישות שלי, לאחר לילות רבים ללא שינה, הפתרון להשים אותה לידי היה נוח, כך היא ישנה טוב יותר (וכמובן שגם אני). הבעיה שיותר מציקה לנו היא, שכשהיא מתעוררת ואנחנו לא לידה, היא פורצת בבכי היסטרי, ורצה מיד לחפש אותנו. מספיק שאחד ההורים בחדר לידה והיא מתעוררת רגועה. אך אם היא מתעווררת כשהיא בחדר לבד, אז יש בכי היסטרי. היא פשוט קופצת מהמיטה ובוכה. מה שכמובן לא מאפשר לנו לצאת מהחדר ולהמשיך את עיסוקנו. אם היא ישנה בצהריים, אני תמיד בסביבת החדר, שמא היא תתעורר ותיבהל שהיא לבד. או בלילה תמיד אחד ההורים נשאר בחדר. למעשה זה מאוד מפריע לתפקוד שלנו בבית, לזוגיות שלנו. ובנוסף יש תינוק בבית (בן חצי שנה) אם ברצוני אפילו לצאת מהחדר כדי להחליף לו חיתול, או להביא משהו, היא מיד נכנסת להיסטריה ובוכה. בבית יש שתי קומות, אני לא יכולה לעלות למעלה מבלי שהיא תתעקש שהיא גם עולה, או לרדת למטה. היא פשוט דבוקה אלינו. תמיד צריך להיות בסביבתה מישהו במרחק סביר. כך שגם בשינה וגם במהלך היום היא פשוט דבוקה אלינו. במגרש המשחקים תמיד צריך להיות לידה. אין לנו מושג מדוע היא מתנהגת כך . למרות שאנו מסבירים שאנחנו תמיד בבית, ואם היא רק תקרא לנו מיד נגיע. איך אפשר לעזור לה ולנו להתגבר על המצב? זה פשוט לא מאפשר לנו לעשות את המטלות ומלא אחר הצרכים של כולנו.תמיד צריך לחשוש שמא היא תתעורר ותבכה. ואם ברצוני ללכת לתינוק כי הוא בוכה , והיא למשל באמצע ארוחת ערב , אז פשוט היא מפסיקה לאכול, וחייבת לעלות איתי לחדר של האח הקטן. אציין כי הבעיה היתה קיימת עוד לפני הולדת התינוק. תודה מראש אור

שלום אור, את אומרת "תמיד צריך לחשוש שמא היא תתעורר ותבכה", ואני שואלת למה אתם כ"כ חוששים מהבכי? יש לא מעט ילדים (האמת - גם מבוגרים, לפעמים) שלמדו כי באמצעות הפחד ניתן לשלוט בסביבתם עד אבסורד. כרגע, כמו שאת מציינת נכון, ילדתכם הקטנה והנבונה מנהלת את הבית. אפילו כשהיא ישנה היא מפעילה אתכם, מפחד מה שיקרה אם תתעורר. להערכתי, זאת דוגמא למצב שבו נדרשת הסתייעות באיש מקצוע, שינחה אתכם כיצד להיחלץ מהשיעבוד. עד שתגיעו להתייעצות, נסי להתייחס פחות להיצמדות שלה, לא לכעוס על זה, ולהישאר אדישה ככל יכולתך ל"צל" הקטן שהולך בעקבותייך. בצעי את מטלות הבית ואת הטיפול בתינוק כאילו שהיא לא לצידך, ואל תגיבי גם אם היא עלתה בעקבותייך באמצע האוכל. אל תחממי את האוכל שוב, אל תפצירי בה באמצעות הסברים להתנהג כך או אחרת. פשוט התעלמי. תני לה את מלוא תשומת הלב בשעות הרלוונטיות, ועשי זאת בנדיבות ושמחה, מבלי להתייחס לזמנים שנצמדה אלייך. בעניין הלילה, נדרשת החלטה אמיצה להוציא את המיטה שלכם מהרפרטואר, גם במחיר של שבועיים שלושה שינה בחדר שלה (של אחד מכם). אני מחזקת את המלצתי לפנות להדרכת הורים שתקצר את התהליך ותייעל אותו. שנה טובה וגמר חתימה טובה, וכמובן הרבה הצלחה ליאת