"עלינו" לכיתה א', ממש קשה ומתסכל

הי ליאת, בשעה טובה! ת' הילד עלה לכיתה א'! (תזכורת: מחונן, אריקה לנדאו, שולט בקרוא וכתוב ובחשבון) שבוע שעבר התיישב להכין שיעורי בית.. הוא התבקש לכתוב סיפרה מסוימת, ובמשך שעה ועשר דקות בכה/בעט/צרח/ילל/התרגז והתעקש שהוא לא יכול, ולא מסוגל, והוא גרוע ביותר ושהוא כל הזמן נכשל ושאני אכתוב את מה שצריך. קרוב ל50 דקות הסברתי לו בעדינות, הצעתי לו שאראה לו על דף נפרד, הצעתי לו שאסמן לו נקודות והוא יעבור עליהן ויצור את הסיפרה.. אחרי 50 דקות גם אני כבר צרחתי. הוא הצליח להוציא אותי מדעתי! בסופו של דבר, הסיפרה נכתבה והמשך השיעורים עבר בהצלחה יחסית. אני אומרת שהוא בודק אותי ומחפש את נקודת השבירה שלי. אני שואלת: איך אני מונעת את המקרה הבא (שסביר להניח יהיה די בקרוב (-: ) ואיך עלי להתמודד בהמשך?.. ת ו ד ה ! (סבתא לילי מוסרת נשיקות)

היי, בשעה טובה!!! הכניסה לכיתה א' מכניסה, לצד השמחה וההתרגשות, הרבה מתח לחיי המשפחה. מעתה, הילד שלנו מוערך - פשוטו כמשמעו - על הישגיו וביצועיו, ועובדה זו ידועה היטב גם לילד, גם להוריו ואפילו לסבתות (זאת סתם דרך להחזיר נשיקות לסבתא לילי). אם בזמן הגן היינו גאים מאד באותיות והספרות שהילד שלנו משרבט בלי שום עניין, מרגע שהוא נכנס לכיתה א' הכללים פתאום משתנים, והאותיות חייבות להיות משורטטות להפליא, בלי שום טעות. וכאן הטעות... מסתבר שככל שנצליח להישאר שלווים ורגועים מול משימות ביה"ס, כך גדלים הסיכויים שהילד שלנו יאמץ גישה דומה. ילדים מחוננים נושאים על עצמם משא כבד של ציפיות, מעצמם ומסביבתם, וכדאי שנכיר בכך. ואם נחזור לילד הפרטי שלך, דווקא בגלל שאת יודעת כמה הוא מוכשר, יש לך את הפריווילגיה לסגת מהאחריות לשיעורי הבית. אחרי הכל, המשימה של כולנו, כהורים, היא לפתח לומד עצמאי וכשיר. כאשר אנחנו (מלאי כוונות טובות ונרגשים) לוקחים על עצמנו את האחריות להכנת השיעורים ולאיכותם, נוצרים הפלונטרים הקשים שאת מתארת כאן. נסי לבסס הרגלי עבודה נכונים, שזה אומר עבודה עצמאית ככל האפשר, עם מינימום מעורבות שלך בנעשה. תני לו לטעות, להתנסות בתוצרים שאינם מושלמים, ולהתמודד עם כישלונות. ילדים מחוננים מתמכרים לעתים ל"מנת התפעלות" קבועה, שהופכת אותם לא סובלניים לטעות. אני מניחה שיהיו עוד פעמים כאלה, בהן הוא עצמו יתקשה לעמוד בסטנדרט הקפדני שלו עצמו. במקרים כאלה, נסי לא להישאב לשגעת, להגיד בשקט: אני רואה שקשה לך. יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעזור לך? (אל תציעי! חכי לתשובה, ותני לו להבין שאת סומכת עליו). הסבירי לו ששיעורי הבית הם לפי כוחם של ילדים, ותני לו להבין (גם אם זה לא בדיוק נכון כרגע) שזה לא מאד מאד חשוב לך שהדברים יתבצעו בצורה מושלמת. הזכירי גם לעצמך, שבמילא לרופאים ומדענים גדולים יש כתב יד נוראי, ולכן עדיף לשמור על יחסים טובים איתם, מאשר לבזבז זמן על תיקון והשגחה... מאחלת לכם שנה נהדרת, שקטה ושלווה ליאת