להיות הורה

קשה לי להבין איך אפשר להיות הורה אם אני עדין בעצמי ילדה סהכ בת 26 ואוטוטו לידת שלישי ואני בוכה מכל דבר שהבכור שלי בן ארבע לא מסתדר או לא רוצים לשחק איתו כשמישהו מבוגר אומר לו משהו הוא מתחיל לבכות כי הוא מפחד מתגובת זרים כשהקטן שלי בן השלוש מוציא לי את המיצים ואני מפחדת לאבד שליטה אז אני הולכת לחדר ובוכה שקשה לי ולא מספיק יש לי עוד בעל שהעצבים שלו רופפים עדכדי כך שפעם היינו בבית המלון והוא התעצבן אליי שרציתי לנוח אישה בהריון בחודש שמיני ורץ אחרי בכל בית המלון וצרח שאני הורסת לו את החופשה ואני שוב סולחת ומנסה שוב לאהוב אותו ולשכוח כדי שהחיים יהיו יפים ובוכה בוכה ובוכה ומבקשת עזרה ודוב נירגע עד הפעם הבאה

ליה, יש רגעים, דקות, ימים, חודשים ויותר בהם אנחנו רואים את הכל בצבע אחד כהה ומר. מרגישים שהחיים הם כמו גזרה, כמו כלוב שעלינו לחיות בו. שהכל מסתחרר וקורה במהירות גבוהה, שאין לנו שליטה על הבחירות שלנו, על האהבות שלנו, על הרגשות והמחשבות שלנו. זה קשה מאוד להרגיש כפי שאת מרגישה, ואין במילים כדי לנחם אותך. זה לא פשוט להיות הורים בכל מצב, בטח כשהכל נראה רע כל כך ובלתי ניתן לשליטה. בכל זאת, חשוב לי לומר לך שהשינוי אפשרי. שגם מהבור העמוק והאפל ביותר אפשר לצאת. זה לא קל ולעיתים גובה מחיר יקר אך זה אפשרי. אני מתאר לעצמי שכרגע המילים שלי נשמעות לך זרות שאינין מבינות את עומק הכאב והקושי, אך בכל זאת אני באמת חושב שגם לעצב, יש לו סוף. מאחל לך שתצליחי למצוא מקום בו את מרגישה מובנת ומוכלת, מקום בו את יכולה לברר את התחושות, הבחירות והאהבות שלך, לעצב את ההורות שלך. אם בטיפול ואם בקרב חברים קרובים. קובי