חרדות

שלום ליאת, הבן שלי (קצת יותר מארבע וחצי), סובל לאחרונה ממה שנראה כמו הפרעות חרדה. זה התחיל בחודש האחרון לגן, אז התחיל, בניגוד לכל השנה, להתקשות בפרידה מאתנו, ההורים, מדי בוקר, המשיך בכך שכשהלך לחברים לבד הגיב קודם כל בהתנגדות לרעיון, שוב התקשה בפרידה ורק אחר כך נרגע והסתגל. בשבוע האחרון הוא החל לפחד מדמות שראה באחד מסרטי הילדים. לדעתי זה רק טריגר ובכל מקרה הוא הפך לחרד, כל רגע פוחד שהדמות תבוא, לא מוכן להשאר לבד באף חדר בבית, מבקש שנישן לידו, מתעורר הרבה בלילה, נסער באופן כללי, לא מוצא מנוחה וצקו

לא מוצא מנוחה ומקום לעצמו, לא רגוע פיזית (כל הזמן זז או נוגע או מתגרד) ומנטלית, מגיב בקיצוניות כשהוא מתוסכל, ולאחרונה החל גם להתלונן על חלק מהבגדים שמציקים לו, בגד שהיה לו נוח יום לפני כן הופך למגרד או לוחץ ביום שאחרי. בבית אחות בת שלוש שאיתה הוא רב המון, ואחות בת חודש וחצי שהוא מאד אוהב ועדין איתה. אנחנו מותשים ומתוסכלים ובעיקר רוצים לוודא שלא עושים לו נזק. איך מתמודדים ומסייעים לו להתמודד? 

שלום רב, פחדים וחרדות הם חלק מהחיים הנפשיים של ילדים צעירים, ובמובן מסויים אף מעידים על התפתחות קוגניטיבית תקינה. יתכן שהטריגר היה דווקא לידת האחות, כי עפ"י חשבוני הפחדים הופיעו בסמוך לה. יהיו הסיבות אשר יהיו, כרגע חשוב לעזור לו עד שהגל יחלוף. כפי שאתם למדים מהתנהגותו, כרגע מה שעוזר לו זו הנוכחות הקרובה שלכם. עליכם לזכור, שעל אף היותו בנכם הבכור, עדיין מדובר בילד קטן, שזקוק לכם מאד. בימים אלה, עליו לחלוק את המשאבים ההוריים עם שתי אחיותיו, ולכן החרדה יכולה להיות ביטוי של הצורך העצום שלו בכם. ככל שאתם מתוסכלים, מותשים, ואולי אפילו עויינים לעתים (באופן טבעי, זה בסדר...), כך עולה החרדה שלו, והמשאלה להיצמד אליכם מתעצמת. לכן, הפיתרון - כפי שאני רואה אותו - זה לתת לו בנדיבות את תשומת הלב שלכם, לאו דווקא דרך הערוץ הבעייתי של הפחד. בלו בחברתו ככל האפשר, היעזרו בסבתות, דודים ובייביסיטר שיהיו עם הקטנות, ותנו לו מנה גדושה של חום, אהבה והקשבה. אני יודעת שזה לא תמיד קל, אך מאמינה שאם מבינים מה נח תחת ההתנהגות התובענית, קל יותר להיענות לה. הישארו קרובים, הזכירו לו שאתם שומרים עליו ביום ובלילה, ואל תבקרו אותו על הפחדים. לצד ההתחשבות והנדיבות כלפיו, רצוי שלא 'לתגמל' את החרדה עצמה, ולא להיגרר להתנהגויות אבסורדיות. אל תאפשרו לו לישון במיטתכם (שבו לצידו בחדרו), אל תפצו בפינוק-יתר או מתנות, ואל תתנו תחושה ש"משתלם לפחד". הישארו ענייניים, מכבדים, וסבלניים. אשמח לשמוע איך הולך. בהצלחה ליאת